קידושין דף נד. א

האם הקדש מתחלל אליבא דר' מאיר - והאשה מתקדשת או לא?

בשוגג במזיד
לר' יוחנן לעיל [1] לא מתחלל ואינה מתקדשת מתחלל ומתקדשת
לרב [2] בכל הקדש: מתחלל ומתקדשת
בכתנות כהונה שלא בלו: לא מתחלל ולא מקודשת [3]
מתחלל ומתקדשת [4]

המזכיר בנדרו "ירושלים" באופנים דלהלן האם חל הנדר?

ירושלים כירושלים בדבר הקרב בירושלים
לר' יהודה דמתניתין לא אמר כלום חל הנדר [5] חל הנדר
לר' יהודה דברייתא לא אמר כלום לא אמר כלום חל הנדר

האם מועלים בשקלים הניתנים במקדש בשופרות?

בתקלין חדתין [6] בתקלין עתיקין [7]
לתנא קמא למסקנא ר' מאיר מועלים לא מועלים
להו"א לר"מ, למסקנא לר' יהודה מועלים מועלים

קידושין דף נד: א

אליבא דבר פדא [8] בדעת ר' מאיר, האם הקדש מתחלל באופנים דלהלן?

בשוגג במזיד
כשנהנה מן ההקדש ולא נתכלה אינו מתחלל [9] מתחלל
בהנאת כילוי כגון שאכלו מתחלל מתחלל

מה דין כרם רבעי?

לענין חומש וביעור [10] לענין פרט ועוללת [11]
לבית שמאי אין הפודה מוסיף חומש ואין מבער הוי ממונו ויש בו פרט ועוללות
לבית הלל הפודה מוסיף חומש וצריך לבער אינו שלו ואין נוהג בו וכולו לגת [12]

איזה נפ"מ מתבארות בסוגיא בין ר"מ לר' יהודה במחלוקתם גבי מעשר שני?

לר' מאיר ממון גבוה לר' יהודה ממון הדיוט
האם בכרם רבעי נוהג פרט ועוללות לא נוהג נוהג
האם יכול לתת מעשר שני במתנה לא יכול יכול
משך אחד מחברו מעשר בסלע ונתייקר משלם כהיוקר [13] משלם סלע
-------------------------------------------------

[1] שיטת ר' יוחנן לעיל (בדף נד:) בדעת ר' מאיר שחילק במשנה בין המקדש במעות הקדש במזיד שקידש לשוגג שלא קידש, שיש חילוק בין שוגג למזיד, שבשוגג אין יוצא ההקדש לחולין - כי הם אינם חפצים לחללו, ובמזיד הוא כן מוציא לחולין.

[2] רב אמר בסוגיין שחזרנו על כל צדדין של ר' מאיר וראינו דס"ל שבין בשוגג ובין במזיד יצאו לחולין, והיה צריך להיות הדין לר' מאיר שבכל הקדש יכול לקדש גם בשוגג, רק שמשנתנו מדברת באופן מיוחד שבו לא יוצא לחולין.

[3] וטעם החילוק, דבבגדי כהונה שלא בלו וראוים לעבודה, לא שייך בהם מעילה בשגגתן, כיון שמתחילה הוקדשו ליהנות בהם שוגגין, כיון שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהיו זריזים כמלאכים להפשיטם מיד בגמר עבודתן, וכיון שלא שייך בהם מעילה לכן לא יוצאים בשוגג לחולין, ובזה דיברה משנתנו אליבא דר' מאיר ואמרה שאינה מקודשת.

[4] וגם בבגדי כהונה שבעלמא אמרינן שאינם מתחללים, במזיד הם מתחללים, דהרי כל הטעם שאינם מתחללים הוא משום שלא יכולים להזהר בהם וכנ"ל, וזה שייך רק בשוגג, אבל במי שמכוון לחללם - ועושה במזיד, אה"נ דמחוללים. אכן בתוס' (בד"ה בכתנות) הקשו, דהרי לכאורה דינם ככלי שרת, ובכלי שרת יש מועל אחר מועל ואינו יוצא לחולין גם במזיד. ולכן העמידו התוס', דמיירי באותם כתנות שעדיין לא נתחנכו לעבודה, דאז אין קדושת כלי שרת עליהם.

[5] דס"ל שירושלים מקדשא, ואם יטול מאבני חומת ירושלים לבנות בביתו - מעל.

[6] פי', השקלים שמביאים בשנה זו, מא' באדר והלאה (דהדין הוא שמי שלא שקל באדר מביא שקליו במשך כל השנה. ובשקלים האלו יש בהם דין מעילה דהרי הם עומדים לצורך קרבנות ציבור. ימ-חסר כאן )

[7] פי', מי שלא תרם שנה שעברה, כשבא בשנה זו תורם את השקל הישן בשופרות אלו. ויש עליהם תורת שיירי הלשכה. אכן בדין שיירי הלשכה עצמה נחלקו האם מועלים בזה, דיש אומרים שמועלים בחומות העיר ומגדלותיה וי"א שלא מועלים.

[8] בר פדא ס"ל כדעת ר' יוחנן ולא כרב במחלוקת דלעיל, דהיינו שיש לחלק בין שוגג למזיד, דכשמתכוון לחלל - מתחלל, וכשלא מתכוון אינו מתחלל, ולא כסברת רב שגם בשוגג יוצא לחולין.

[9] בהו"א סברה הגמ' לומר בדעת בר פדא, שה"ק: ולא אמרו בתורה שהקדש מתחלל אלא רק לענין קרבן - שחייב להביא קרבן על מה שהוציא את המעות הקדש. אלא שדחתה זאת הגמ', שאם אין ההקדש מתחלל, על מה יתחייב קרבן. ולכן מעמידה הגמ' שאה"נ פטור מקרבן בכה"ג, ומה שחייבה התורה הוא בכה"ג שהיה הנאה של כילוי, ועל זה מועיל להתחלל ולהביא קרבן.

[10] פי', אם רוצה לפדות אותו, האם צריך להוסיף עליו חומש כמו במעשר שני שאם הבעלים פודים צריכים להוסיף חומש. וכן דין ביעור מעשרות, שבסוף השנה השלישית והששית צריך לבער, האם נוהג גם בכרם רבעי או לא.

[11] דסתם בוצר כרמו, אם נושרים ענבים בשעת הבציר יש להם דין של פרט שאסור ללקט אותם וצריך לתת אותם לעניים. וכן עוללות, היינו שאין לו צורה המשולשת של אשכול אלא הוא כולו המשך אחד - צריך לתת אותם לעניים, והנידון כאן בכרם רבעי האם יש בו פרט ועוללות או לא.

[12] לבית הלל דין הכרם רבעי כדין מעשר שני, וס"ל שהוי ממון גבוה ולא יכול למוכרו או שום דבר אחר אלא כולו הולך לגת, ואין בו חיוב של פרט ועוללות.

[13] דהקדש לא נקנה במשיכה אלא במעות, ומעשר שני יש לו דין כהקדש דהוא ממון גבוה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף