[1] כך היא סתמא דברייתא, וכן אמרו רב ור' יוחנן שאם גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו. [אכן אם ידוע בבירור שנתייאשו הבעלים מקודשת].

[2] ס"ל דסתם גזילה הוי יאוש בעלים, וקנה את הגזילה הגזלן ולכן יכול לקדש בזה כי נעשה גם שינוי רשות בידה.

[3] וזה מה שמדויק ממשנתנו שדוקא בכלכלה של שביעית שהיא הפקר היא מקודשת, אבל בסתם גזל דידה אינה מקודשת, כי מיירי בלא שידך. ומה שאמרה הברייתא שכן מקודשת מיירי בשידך.

[4] דין אריס שקידש בפירות תלוי אם הוא דבר שהוא קצוב או לא קצוב, דאם הוא קצוב קידושיו קידושין דכיון שיש לו חלק בפירות יכול הוא לומר שהוא לקח מהחלק שלו וקידש. אולם אם אינו קצוב, כגון שלקח מלא היד בצלים אינה מקודשת, כיון שאינו דבר קצוב ועדיין לא זכה בזה האריס.

[5] דהיינו שקידש בתמרים אחרי שהוציאו מהם לעשות מהם שכר, ובא בעל השכר ואמר לו למה לא נתת לאותה אשה מהני תמרים שהם חזקים יותר, דהיינו שעדיין לא נתנו עליהם מים הרבה פעמים, שבאופן זה עדיין יש בהם טעם יותר חזק מאותם התמרים שנתן.

[6] ואף שגבי תרומה אמרינן שאם נמצאו יפות יותר תרומתו תרומה, כאן לא, דכלל הוא דלא אמרינן "כלך אצל יפות" וכו' אלא בתרומה.

[7] דהם ממון גבוה, ורק שניתן לכהן רשות לאכול משולחן גבוה, אבל אין זה ממונו לקדש בו את האשה.

[8] אכן אין המשנה מדברת במקרה זה, כי המשנה מדברת ב"מקדש בחלקו" - ולכך בדין משנתנו אליבא דכו"ע היא מקודשת.

[9] ר' יהודה דורש מהפסוק (במדבר יח:ט) "זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִן הָאֵשׁ" - ודרשינן "לך" לכל צרכיך. ואילו ר' יוסי ס"ל "כאש" מה אש לאכילה אף בשר לאכילה ולא לקדש בו את האשה.

[10] דס"ל דמעשר שני הוא ממון גבוה, והרי שלא קיבלה האשה ממנו כלום ולכן אינה מקודשת בזה.

[11] דאינה רוצה לטרוח במעשר.

[12] דמצד הדין מעשר שני הוא ממון הדיוט והוא שלו לקדש בו, ואם היא מסכימה שיודעת שהוא מעשר מקודשת.