[1] ס"ל לחזקיה שלא הוסיף עוד ארבעים אלא לאחריות, ועל תנאי הקדישם שאם יאבדו או יטמאו יהיו אלה במקומם, ולא נתכוון לקרבן גדול, דאם נתכוון לקרבן גדול - אינו חל, דכל שאינו בזה אחר זה (דאינו יכול להקדיש מ' ואח"כ עוד מ') גם בבת אחת אינו. ואילו ר' יוחנן ס"ל שכן כוונתו לקרבן גדול, ולא קדש כלום.

[2] ויש לדייק דדוקא שמקדש אשה ובתה כאחת אינן מקודשות - אבל אחת מאשה ובתה כן מקודשות, הגם שהם קידושין שאינן מסורים לביאה, דהרי אינו יודע איזה מהן קידש ואסור לבוא על אף אחת מהן מחמת הספק שמא היא ערוה עליו, ובכל אופן הוי קידושין, וקשיא לרבא דאמר שקידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין.

[3] ויש לדייק אחיות הוא דאינן מקודשות, הא נכריות מקודשות, ועל כרחך דמיירי "דאמר להו אחת מכם", (כי אם כפשטות הלשון שאמר "כולכם" הוי "קני את וחמור" והדין הוא דב"ואת וחמור" - לא קנה), וקתני "אין אחיות מקודשות" - ועל כרחך הטעם משום שהוי קידושין שאין מסורין לביאה וכדברי רבא שס"ל שלא הוו קידושין, וקשיא לאביי דאמר דהוי קידושין.