קידושין דף מט. א

גט מקושר שכתבו עדיו מתוכו, מה דינו?


במקום שנוהגים
דוקא במקושר
במקום שנוהגים בין בפשוט ובין במקושר
מקושר שעשאו פשוט אמר לשליח לעשות פשוט ועשה מקושר
לתנא קמא פסול [1]
לר' חנינא ב"ג פסול [2] כשר [3] פסול - דהוי קפידא
לר' שמעון ב"ג פסול כשר כשר - דאינו מקפיד [4]

הטעה לשבח באופנים דלהלן, האם מקודשת?

שבח ממון שבח יוחסין שפחה מגודלת
לרבנן אינה מקודשת
לר' שמעון מקודשת אינה מקודשת לתי' א': מקודשת
לתי' ב': אינה מקודשת [5]

האומר ע"מ שאני "קריינא", או ע"מ שאני "שונה", מה הכוונה?

ע"מ שאני "קריינא" ע"מ שאני "שונה"
לת"ק שיקרא ג' פסוקים מס"ת בביהכנ"ס לחזקיה שונה הלכה למשה מסיני
לר' יהודה עד שיקרא ויתרגם [6] לר' יוחנן מדרש תורה - ספרא וספרי

קידושין דף מט: א

האם בדברים דלהלן צריך תנאי כפול? [תוד"ה דברים].

במילי דאיסור - כקידושין במילי דממון
לרשב"ם בעינן תנאי כפול לא בעינן [7]
לר"י בעינן תנאי כפול בעינן תנאי כפול [8]
-------------------------------------------------

[1] ס"ל דגט מקושר לעולם לא יכול להיות כגט פשוט, כיון שבגט מקושר כותבים את השנה הבאה (והכל יודעים שכיון שהוא מקושר שכך הדרך לכתוב בו שנה הבאה ולא הוי שטר מוקדם), ואם יעשה את השטר עתה פשוט, יהיה שטר מוקדם ופסול (כי בגט פשוט כותבים את השנה דעכשיו).

[2] כיון שאין יכול לעשות את המקושר פשוט - כיון שנוהגים דוקא במקושר, וגם לעשות אותו מקושר לא יכול, כי מקושר עדיו מבחוץ דוקא ואם עשאו עדיו מבפנים פסול.

[3] דיכול לעשות את השטר פשוט.

[4] והוא רק מראה מקום לשליח לומר לו שהדרך הקלה היא לעשות פשוט, אבל אה"נ אם יעשה מקושר אינו מקפיד וכשר.

[5] פי', התירוץ הראשון בגמ' ס"ל ששפחה מגודלת הוא שבח ממון, ולכן אמרינן שפליג ר"ש ברישא וה"ה בסיפא, והתירוץ השני ס"ל שאה"נ דלא פליג ר' שמעון גבי שפחה מגודלת כי גם היא הוי שבח יוחסין.

[6] בפשטות הכונה שיקרא ויתרגם ג' פסוקים שהזכיר ת"ק, וכן הבין הטור (אבן העזר סימן ל"ח), אכן הרמב"ם (פ"ח מהלכות אישות ה"ד) וכן השו"ע (אבן העזר סימן ל"ח סעיף כ"ה), ס"ל שעד שיקרא ויתרגם בכל התורה כולה.

[7] ובזה מיושב מה דבסוגיין שמכר את נכסיו ע"מ להעלות לא"י לא הוי מכר משום דהוי דברים שבלב, ואמרינן דוקא משום שלא גילה בדעתו, ומשמע שאם היה מגלה בדעתו שרוצה להעלות לא"י היה המכר בטל אפי' שלא עשה תנאי כפול. והיינו כנ"ל, דבמלתא דממון לא בעינן תנאי כפול.

[8] והא דהכא משמע שאם היה מודיע שרוצה ללכת לא"י הויה מהני לי לחזור בו, ולא היה צריך תנאי כפול, י"ל דיש דברים שגילוי מילתא בעלמא סגי להו, כיון דאנן סהדי שאם גילה בדעתו שהוא נוסע לא"י, שלא היה דעתו למכור אל אמשום זה, ולכך לא צריך תנאי כפול, ואם לבסוף לא נסע יכול לחזור.

-------------------------------------------------