KIDUSHIN 46-47 - Ari Kornfeld has generously sponsored the Dafyomi publications for this Daf for the benefit of Klal Yisrael.

קידושין דף מז. א

היתה אוכלת אחת אחת האם מקודשת באופנים דלהלן?

כשהיה באחרונה שוה פרוטה כשיש בצירוף כולם שו"פ
אמר לה בזו ובזו ובזו מקודשת אינה מקודשת
אמר לה באלו מקודשת מקודשת [1]

המקדש את האשה או קונה שדה מחברו במנה חסר דינר, מה הדין?

גבי קידושין גבי מכר
לתנא קמא אינה מקודשת - דמתביישת [2] קנה - דאינו מתבייש מחברו
ליש אומרים מקודשת - דאינה מתביישת קנה - דאינו מתבייש מחברו

קידושין דף מז: א

הנותן לאשה פקדון או מלוה, ואח"כ אמר לה התקדשי לי בו, האם מקודשת?

היכא שנשתייר שוה פרוטה היכא שלא נשתייר שו"פ
בפקדון מקודשת אינה מקודשת
במלוה לתנא קמא: אינה מקודשת
לרשב"א בשם ר"מ: מקודשת
אינה מקודשת

המלוה לחברו מעות, ולא הספיק להוציאן, מה הדין בדלהלן?

האם המלוה יכול לחזור בו האם הלווה חייב כבר באונסין
לתנא קמא לא יכול - ברשות לווה קיימא חייב באחריותו - דברשותו
לרשב"א בשם ר"מ יכול לחזור - ברשות בעלים לרבנן בבי רב: פטור מאחריות
לרבה: חייב באחריות [3]

קידושין דף מז: א

המלוה לחברו מעות ולא הספיק להוציאן, או השאיל לו קרדום ולא הספיק להשתמש בו,
האם יכול המלוה או המשאיל לחזור בו?

האם המלוה יכול לחזור בו האם המשאיל יכול לחזור בו
לתנא קמא לא יכול לחזור לכו"ע יכול
לחזור בו [4]
לרשב"א בשם ר"מ יכול לחזור

במה נחלקו ר"מ וחכמים גבי אומר לאשה "התקדשי לי בשטר חוב שהיה לו על אחרים" [5]?

לר' מאיר מקודשת לחכמים אינה מקודשת
א. ס"ל כרבי שאותיות נקנות במסירה [6] ס"ל כחכמים שאינם נקנות במסירה לבד
ב. לא צריך לכתוב "קני לך וכל שיעבודיה" [7] כרב פפא שכותב "קני לך וכל שיעבודיה"
ג. לית ליה דשמואל שיכול המוכר למחול [8] אית ליה דשמואל שיכול המוכר למחול
ד. אשה לא דואגת שימחול את השטר [9] גם אשה דואגת שימחול את השטר
-------------------------------------------------

[1] כן חידש רבא דלא שנו שאינה מקודשת אלא באמר לה "בזו ובזו ובזו", אבל אמר לה "באלו" מקודשת, דלא הוי מלוה, אלא מה שאוכלת מדנפשה קאכלה. וביאור החילוק, דכשאומר "בזו ובזו ובזו" עדיין לא סיים את דיבור הקידושין ולא חלו הקידושין, וכשאוכלת נהפכים הם למלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת, משא"כ כשאמר "באלו" שנגמר דיבור הקידושין, ורק הוא פורע לה לאט לאט, שאז מה שהיא אוכלת משל עצמה היא אוכלת ולא הוי מלוה.

[2] פי', וכיון שהיא מתביישת לתבוע ממנו את הדינר שחסר, לכן לא סמכא דעתה שישלים לה ואינה מקודשת.

[3] אפי' דס"ל שעדיין המלוה יכול לחזור בו, מ"מ לענין אונסים לא גרע מהשאיל לו קרדום שיכול המשאיל לחזור בו ובכל אופן כל זמן שלא חזר בו חייב השואל באונסים אפי' שלא הספיק עדיין להשתמש בו.

[4] גם לדעת ת"ק, דכל מה שאמר ת"ק שאינו יכול לחזור בו מיירי דוקא במלוה שאינה חוזרת בעין, אבל בשאלה שחוזרת בעין יכול לחזור בו לכו"ע כל זמן שלא ביקע בו.

[5] כלומר, שנתן לה רשות שהיא תגבה לעצמה את החוב שיש לו על אחרים.

[6] פי', שאפי' שלא כתב שטר על נתינת השטר חוב מהני, ד"אותיות נקנות במסירה". אכן חכמים פליגי וס"ל שאין אותיות נקנות במסירה, וכדי להקנות את השטר חוב צריך נוסף, וכיון שכאן לא כתב לה עוד שטר אינה מקודשת.

[7] פי', כו"ע לא ס"ל כרבי דאותיות נקנות במסירה, אלא נקנים דוקא בשטר, ונחלק האם צריך לעשות כדינו של רב פפא ולכתוב בשטר "קני לך וכל שיעבודיה". כלומר, דכאן מיירי שלא כתב כן, ור"מ לא ס"ל כרב פפא, ולכך מועיל השטר אפי' שלא כתב, ורבנן ס"ל כרב פפא שכל שלא כתב כן לא מהני.

[8] פי', דכו"ע אית להו דרב פפא ומיירי שכתבו בשטר "קני לך וכל שיעבודיה", אלא שנחלקו בסברת שמואל האם יכול המוכר שטר חוב למחול על השיעבוד של השטר ולפטור את הלווה, או לא. דר"מ ס"ל שלא יכול למחול, ולכן סמכה דעתה להתקדש בשטר, ואילו חכמים ס"ל כשמואל שיכול למחול, ולא סמכה דעתה, כי דואגת שמא ימחול השיעבוד שבשטר ונמצא שלא יהיה לה כלום.

[9] פי', לכו"עא אית להו דשמואל שיכול למחול את השטר, אלא שסובר ר"מ שהיא סומכת דעתה שודאי לא ימחול את השטר לאחרים ויפסיד אותה שהיא אשתו, ולכן היא מתקדשת לו בזה. ואילו חכמים ס"ל שלא סמכה דעתה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף