[1] ס"ל שמיירי בלא גורל, כי מה שייך ברירה בגורל, ולא צריך לא גורל ולא ומת ב"ד, וכל החלוקה היא בדעת וחושבים איך היו עושים היתומים עצמם אם היו גדולים.

[2] וגם בגורל צריך שומת ב"ד, כדי לסדר איזה חלקים שאותם יפילו בגורל.

[3] רק שלבסוף נפל לאיזה אחד מהם שדה מבית אבי אמו בצד רוח פלונית, ולכן אינו רוצה בשדה שקיבל לחלקו אלא בשדה אחרת.

[4] דא"כ מה כח ב"ד יפה. ומה שמצינו שפסק רב נחמן כחכמים גבי שום הדיינים שפיחתו שתות או התירו וכו' שמכרן בטל, הוא משום ששם מיירי שטעו, אבל בלא טעו, ס"ל לרב נחמן דאמרינן מה כח ב"ד יפה.

[5] וכן סברת רבא לשיטת רש"י לקמן, אבל תוס' חולקים.

[6] דס"ל שאפי' כשטעו כגון ששמו ב"ד ופיחתו או הוסיפו שתות, אמרינן שמכרן קיים משום סברת מה כח ב"ד יפה, וה"ה הכא.

[7] דיכול לומר לשליח לתקוני שדרתיך ולא לעיוותי, וכיון שקילקלת והפסדת אותי אפי' מעט, למפרע אין אתה שלוחי כלל, וחוזרת החלוקה. והקשו התוס' דבכתובות (דף ק.) מצאנו דאמר רבא דשליח כדיינים ולא בטלים מעשיו. ותירצו ג' תירוצים: א) דשם אמר כן רבא בשם רב נחמן, אבל איהו ס"ל דיכול לומר לתקוני שדרתי וכו'. ב) דשם מיירי בשליח של דיינים ולכן כוחו כמותם, וכאן מיירי בשליח של אחד מן האחים שיכול לחזור בו. ג) דאה"נ שלא יכול לבטל את החלוקה, ומה שאמר כאן דלתקוני שדרתיך וכו', היינו שמחזיר לו מה שנהנה, דאף שבסתם אדם פחות משתות לא מחזיר כאן מחזיר.

[8] רש"י גורס ומפרש שרבא בא לחלק היכא שטעו ביותר משתות, וס"ל כרשב"ג שב"ד אפי' שטעו מכרן קיים, ולכך כאן אם קיבלו עליהם לחלוק בשומת ב"ד מכרן קיים.

[9] ולפי גירסא זו, אדרבה סברת רבא היא כחכמים, שאם טעו ב"ד חוזרים.