KIDUSHIN 39 (18 Cheshvan) - Dedicated in memory of Rabbi Yosef Aharon and Sarah Chanah Plichtentrein and their son Yitzchak of Wachock, Poland, and in memory of the members of their community who were deported and sent to their deaths on 18 Cheshvan 5703. Dedicated by a grandson of Rabbi Plichtentrein.

קידושין דף לט. א

כיצד גורסים בברייתא גבי איסור ערלה וכלאים בחו"ל?

ערלה כלאים
לעולא אמר ר' יוחנן יורד ולוקח אבל לא יורד ולוקט [1] יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד
לשמואל או שבשניהם: יורד ולוקח אבל לא יורד ולוקט - ולחומרא
או שבשניהם: יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד - ולקולא
למר בריה דרבינא או שבשניהם: יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד - ולקולא

מה אסור ומה מותר בערלה בחו"ל?

אסור מותר
למתניתין לישראל ללקוט ביד שגוי ילקוט לו [2]
ללוי, לרב אויא ורבה ב"ר חנן לישראל ללקוט לעצמו לישראל ללקוט לחברו
לחריפי דפומבדיתא, ולר"א --- אין איסור ערלה בחו"ל

מה דין כלאים בחו"ל?

האם מותר לעשות האם מותר להנות
הרכבת אילן אסור ולוקים על זה [3] אסור מדברי סופרים
כלאי זרעים לרב יוסף בתחילה: מותר [4]
לרב יוסף לבסוף: אסור [5]
מותר להנות

קידושין דף לט: א

העושה מצוות דלהלן האם מטיבין לו גם בעולם הזה?

כשעושה מצוה אחת
יתירה על זכויותיו [6]
כשעשה מצוה אחת
המשלמת למנין זכויותיו [7]
כשעושה עבירה אחת
יתירה על עבירותיו
לתנא דמתניתין מטיבין לו בסתם מצוה: לא מטיבין לו
בכבוד אב וכו' [8]: מטיבין לו
אין מטיבין לו
לתנא דברייתא [9] לאביי [10] עושים לו יום טב ----- אין מטיבין לו
לרבא [11] אין מטיבין לו ----- מטיבין לו
-------------------------------------------------

[1] פי', מותר לישראל רק לקנות מה שקטף העכו"ם - שיש בזה רק ספק אם בא מערלה, אבל אסור לו לרדת וללקוט, דהיינו שלא יראה את העכו"ם לוקט מערלה.

[2] ונחלקו אם בפניו ג"כ מותר וכנ"ל.

[3] הנה כתיב (ויקרא יט:יט) "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם", ודרש שמואל, "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ" - חוקים שחקקתי לך כבר (דהיינו מה שאסור בשבע מצות בני נח, דהרי גם בני נח הוזהרו על) - "בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם". (וסמיך ליה) ש"ָׂדְךָ לֹא תִזְרַע" - מה בהמתך בהרבעה, אף שדך בהרכבה (והיינו שדוקא הרכבת אילן אסור, שלוקח שני גופים ומחברם יחד כמו בכלאי בהמה). ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בחו"ל, אף שדך נוהג בין בארץ בין בח"ל.

[4] ודרשינן לה מדכתיב בהאי קרא "שדך", דמשמע דוקא שדך המיוחדת לך וזה דוקא בא"י, כי בחו"ל לא הקנה אותה לך ה'. ההוא למעוטי זרעים שבחו"ל, שלא נוהג איסור כלאי זרעים אלא בא"י, והיינו איסור כלאי הכרם, דהיינו שזורע זרעים בכרם (דאיסור זרעים לא איצטריך לאשמועינן, דהוא ודאי נוהג רק בארץ כיון דהוי חובת קרקע, ורק איסור כלאי הכרם ס"ד למילף ליה בק"ו לאיסור מחדש כמו שאמר רשב"י לעיל דף לח., בזה צריך לאשמועינן שאינו נוהג). וס"ל לרב יוסף כשם שאין איסור הנאה בכלאי זרעים כך אין איסור גם לזרוע אותם בכלאים.

[5] והביא ראיה מדברי רב שהיה זורע את הגינה של הבית המדרש ערוגות ערוגות, וסבר רב יוסף שטעמו של רב משום שחשש לאיסור כלאי זרעים. אכן אביי דחה את הראיה, ואמר שרב עשה כן כדי להקל על השמש. ובתוס' (סוף ד"ה לא קי"ל) פסקו כדחיית אביי שמותר לזרוע כלאי זרעם בחו"ל, וכמו שעשה רב יוסף בתחילה. עכ"פ נראה לה"ר שמואל מאיוור"א, דטוב ליזהר שלא לזרוע זרעים סמוך לג' טפחים לעיקר אילן משום שנראה כמרכיב זרעים בתוך האילן, שאסור משום הרכבת אילן.

[6] כלומר, שעשה מצוה אחת שהיא מכריעה את צד זכויותיו, דהיינו שעד שעשה את המצוה הזו היה מחצה על מחצה, וע"י שעשה מצוה זו נעשה מנין זכויותיו יתר על מנין חובותיו.

[7] כלומר שלא עשה יותר מחצי זכויות גם עם מצוה זו.

[8] דהיינו המצוות שמנויים בריש מס' פאה, והם: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והכנסת אורחים, והבאת שלום בין אדם לחברו, ותלמוד תורה. ובמצוות אלו אפי' שעונותיו ומצוותיו שקולים - בכל אופן יש בהן כח להכריע.

[9] בברייתא איתא: כל שזכיותיו מרובין מעונותיו - מריעין לו, ודומה כמי ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת. וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו - מטיבין לו, ודומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת ממנה. וזה לכאורה בדיוק היפך מתניתין.

[10] אביי מפרש דהגם שבברייתא נאמר לכאורה להיפך ממשנתנו, בכל אופן כוונתם אחת ומה שאמרה משנתינו מטיבין לו הכוונה "דעבדין לו יום טב" דהיינו שמתקנים לו איזה דבר רע כדי להפרע ממנו מיעוט עוונותיו שעשה, וזה טוב הוא לו שעי"ז יזכה לעוה"ב. ומה שאמרה משנתינו ש"מריעין לו" היינו ד"עבדין ליה יום ביש". דהיינו שמתקנים לו איזה דבר טוב כדי להפרע ממנו מיעוט זכויותיו שעשה, וזה לרע לו שעי"ז מקבל שכרו בעולם הזה.

[11] רבא מפרש את הברייתא כפשוטה, ושבאמת הברייתא סוברת היפך משנתנו, וכדעת רבי יעקב דאמר "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", והיינו אם הוא צדיק שעושה מצוות אין לו שכר, ורק מריעים לו כנגד עוונותיו, ורק מי שהוא רשע שרובו עבירות הוא מטיבים לו בעולם הזה. ולא כדעת משנתנו, שאפי' מי שיש לו זכות אחת יתירה על זכויותיו בזה סגי לו כדי לקבל זכר טוב בעולם הזה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף