[1] פי', דאם יש עומר בט"ז ניסן, בהקרבת העומר הותר האיסור, ואם אין עומר אחר ט"ז בניסן מותרים החיטים הללו בעצמן מאיליהם.

[2] דאין היתר לאיסורה, שפירות שגדלו באיסור ערלה אסורים לעולם.

[3] תוס' (בד"ה והוא) חולקים על פירש"י שערלה יש לה היתר בשנה הרביעית, כי פירות ערלה עצמם שגדלו בג' שנים אין להם שום היתר, והפירות של שנה רביעית הם אינם פירות ערלה. ולכן פירש ר"ת, דמה שאמר "ערלה" הכוונה על פירות שנה רביעית עצמן שיש להם דין "רבעי" ויש היתר לאיסורם ע"י פדיון. עוד הביאו תוס' בשם הר"ר י"ט, שפירש שיש היתר לאיסורו, ה"ק: שיש היתר לעשות את האיסור דהרי מותר לנוטע אף שיהיה מזה ערלה, משא"כ בכלאים. וה"ר משה מפונטייז"א מפרש, דערלה יש לה היתר ע"י ב"ד אם חיסרו את החודש כסליו יום אחד הרי שמותרת הערלה ביום קודם. ובשם ר"י פירשו דקאי על האילן, שיש היתר לאיסורו שהפירות שיגדלו בו מעתה ואילך לא נאסרים (וזה מיישב פירש"י).

[4] פי', דכיון שנאמר "מושבותיכם" גבי חדש, דרשינן כל מקום שאתם יושבים - לרבות חו"ל לאיסור חדש.

[5] ס"ל שכל מצוה שנצטוו ישראל קודם כניסתן לארץ, דהיינו מצוות שהם חובת הגוף שנצטוו ישראל לקיימם גם במדבר, היא "נוהגת בין בארץ ובין בחו"ל". אבל מצות שנצטוו לקיימם רק אחרי שיכנסו לארץ, נוהגות רק בארץ. אכן בברייתא לקמן מבואר שנוהג מדרבנן או מהלכה ערלה וכלאים.

[6] דכיון שאסור מה"ת - הוי ספק דאורייתא לחומרא.

[7] דסוריא דינה כחו"ל, דס"ל שכיבוש יחיד אינו שמיה כיבוש.

[8] פי', שיורד הישראל עם הגוי לכרמו ויודע שיש שם גם נטיעות של ערלה, ואינו יודע ממה הוא מביא לו.

[9] דכיון שהיא קרובה לארץ ישראל החמירו בה בזה, שלא יבואו להחליף ולעשות כן בא"י.

[10] דכיון שיודע שהם פירות ערלה בלא ספק, הרי הם אסורים מחמת הלכה (או הלכה למשה מסיני או הלכות מדינה).

[11] פי', שיורד הישראל עם הגוי לכרמו ויודע שיש שם גם נטיעות של ערלה, ואינו יודע ממה הוא מביא לו.

[12] וזה האופן שמקילים יותר בדין כלאים בחו"ל יותר מדין ערלה, שהתירו לישראל לרדת לכרם הגוי הנטוע ירק באיסור כלאים, ושהגוי ילקוט לו כלאים עבורו. אכן לקמן (בדף לט.) הגמ' תגיה משנה זו.