קידושין דף ז. א

קידושין באופנים דלהלן, מה דינם, ומדוע?

מה הדין? ומדוע?
תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת כערב אף שלא נהנה משתעבד, כך האשה
הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת כעבד אף שלא נחסר קונה עצמו, כך הבעל
תן מנה לפלוני ואקדש אני לו מקודשת מדין שניהם [1]
הילך מנה
ואקדש
אני לך [2]
לרבא ספק ----
לרב פפא
ומר זוטרא
מקודשת
באדם חשוב
בהנאה שמקבל ממנה מתנה מתקדשת
התקדשי לי לחציי מקודשת דפירושו שאוכל לישא אשה אחרת עליך
חצייך מקודשת לי אינה מקודשת כי יקח איש "אשה" - ולא חצי אשה

קידושין דף ז: א

מה הם הג' דברים שדייקה הגמ' מדברי ר' יוחנן, גבי בהמה של ב' שותפין שהקדישן חציה וחזר וקנה המקדיש החצי משותפו והקדיש, ד"קדושה ואינה קרבה"?

מה דייק? ממה בא לאפוקי?
א. בעלי חיים נדחים [3] מדעת המ"ד דאין בע"ח נדחים אלא שחוטים
ב. דיחוי מעיקרא הוי דיחוי [4] מדעת המ"ד דאין דיחוי אלא בנראה ונדחה
ג. דיחוי בדמים הוי דיחוי [5] שלא תאמר שדוקא בקדושת הגוף יש דיחוי

המקדש בשיראי (בגדי משי), האם צריכים שומא קודם קידושין לדעת כמה שווים קודם?

באמר לה "בכל דהו" [6] "התקדשי לי ב-נ' זוז" וקחי הבגדים [7]
ללישנא קמא לא צריכי שומא לרבה: לא צריכים שומא
לרב יוסף: צריכים שומא
לאיכא דאמרי לרבה: לא צריכים שומא
לרב יוסף: צריכים שומא [8]
-------------------------------------------------

[1] כמו שערב משעבד עצמו אף שלא באה אליו הנאה כך האשה כאן משעבדת עצמה - אף שלא מגיע לה הנאה. וכמו שעבד כנעני הוא קונה את עצמו אף שלא החסיר מעצמו כלום, כך הבעל קונה את האשה הזו אף שלא נחסר כלום.

[2] ומיירי שאחרי שקיבל את הכסף, חזר ואמר לה "הרי את מקודשת לי".

[3] ואם נדחו - נדחים לעולם, וכאן בשעה שהקדיש בתחילה לא פשטה קדושה בכולה כי איכא דעת אחרת המעכבת אותו, ואפי' שאח"כ קנה את כל הבהמה והקדיש, לא מהני כי כבר נדחתה.

[4] פי', דשייך דיחוי אף בדבר שלא היה ראוי לעולם לְמה שהקדישו, כגון כאן שבשה שהקדיש חציה לא היתה ראויה הקדושה לחול, ולא אמרינן שכיון שמעולם לא היו ראוים למה שהקדישום לא חלה עליהם קדושה ולא ידחו. ולאפוקי שלא נאמר דלא שייך דיחוי אלא בדבר שנראה לקדושה ונדחה.

[5] דכאן מתחילת הקדש הבהמה אינה קדושה אלא דמיה, שתמכר ויקדשו דמי חציה, ולא אמרינן שאין דיחוי אלא בדבר שקדוש בקדושת הגוף להקרב.

[6] פי', כמות שהן ובכמה שהם שוים, והדבר ברור ששוים יותר מפרוטה.

[7] ומיירי באופן ששום הבגדים נ' זוז, דאם לא שוים ודאי אינה מקודשת.

[8] דשוה כסף ככסף, וכמו שכסף הוא דבר קצוב, כך צריך בכל קידושין גם בשוה כסף שיהיה קצוב שומתו.

-------------------------------------------------