[1] כמו שערב משעבד עצמו אף שלא באה אליו הנאה כך האשה כאן משעבדת עצמה - אף שלא מגיע לה הנאה. וכמו שעבד כנעני הוא קונה את עצמו אף שלא החסיר מעצמו כלום, כך הבעל קונה את האשה הזו אף שלא נחסר כלום.

[2] ומיירי שאחרי שקיבל את הכסף, חזר ואמר לה "הרי את מקודשת לי".

[3] ואם נדחו - נדחים לעולם, וכאן בשעה שהקדיש בתחילה לא פשטה קדושה בכולה כי איכא דעת אחרת המעכבת אותו, ואפי' שאח"כ קנה את כל הבהמה והקדיש, לא מהני כי כבר נדחתה.

[4] פי', דשייך דיחוי אף בדבר שלא היה ראוי לעולם לְמה שהקדישו, כגון כאן שבשה שהקדיש חציה לא היתה ראויה הקדושה לחול, ולא אמרינן שכיון שמעולם לא היו ראוים למה שהקדישום לא חלה עליהם קדושה ולא ידחו. ולאפוקי שלא נאמר דלא שייך דיחוי אלא בדבר שנראה לקדושה ונדחה.

[5] דכאן מתחילת הקדש הבהמה אינה קדושה אלא דמיה, שתמכר ויקדשו דמי חציה, ולא אמרינן שאין דיחוי אלא בדבר שקדוש בקדושת הגוף להקרב.

[6] פי', כמות שהן ובכמה שהם שוים, והדבר ברור ששוים יותר מפרוטה.

[7] ומיירי באופן ששום הבגדים נ' זוז, דאם לא שוים ודאי אינה מקודשת.

[8] דשוה כסף ככסף, וכמו שכסף הוא דבר קצוב, כך צריך בכל קידושין גם בשוה כסף שיהיה קצוב שומתו.