[1] וביארו רש"י והתוס' (בד"ה משום), דסבר שהפסוק מדבר בחציה שפחה ובחציה בת חורין המאורסת לע"ע, וכהמ"ד דס"ל דקידושין תופסין בה.

[2] אלא כל הלימוד הוא רק ממנהג יהודה, דלא יתכן שנלמד מקרא ונביא גם ראיה ממנהג יהודה, דוכי "יהודה ועוד לקרא", דהיינו האם צריך איזה ראיה ממנהג יהודה אם יש לימוד מפסוק, אלא על כרחך שהפסוק לא מלמד אותנו מידי, וכהמ"ד דס"ל שמיירי בשפחה כנענית גמורה שאין קידושין תופסין בה אלא הוי רק יחוד בעלמא שמייחד אותה לע"ע. אבל ממנהג יהודה אה"נ דיש ראיה, דהם קוראים לארוסה חרופה, ולכן ביהודה מקודשת.

[3] אכן אם לא היה מדבר עמה על עיסקי קידושיה, בין שנתן לה בשתיקה ובין שנתן לה בלשונות דלהלן - אינה מקודשת לכו"ע, דהרי אינה יודע לשם מה נתן לה המעות הללו.

[4] כלומר, הלשונות שהסתפקה בהם הגמ' לעיל, והם: מיוחדת לי, מיועדת לי, עזרתי, נגדתי, עצורתי, צלעתי, סגורתי, תחתי, תפושתי. אכן לשון "לקוחתי", הגם שאיבעיא לגמ' מתחילה על לשון זו, מ"מ אח"כ פשטה מקרא דהוא לשון קידושין גמור.

[5] וגרע לשיטתו מהיכא שנתן לה בשתיקה, דכשנותן בשתיקה אחרי שדיבר עמה על עיסקי קידושיה היא מבינה שכוונתו לקידושין, אכן כשאומר לשונות אלו היא מסתפקת אולי כוונתו עכשיו שרוצה שתעשה מלאכתו או אולי כוונתו באמת לקידושין, וכיון שכן הוי ספק.

[6] דהיינו שלא מדבר עתה ממש על עסקי קידושין, אלא שמדברים בצרכי זיווגם, כגון כמה נידוניה יש לך, וכמה שדות יש לך.

[7] ואף שדין זה לא נזכר להדיא בגמ', מ"מ כן מבואר ברשב"א. והטעם, כי לשון זה מדבר על הבעל - שאומר על עצמו, וכמו שאומר "איני אישך" דלא מהני, דבגירושין צריך לשון שמדבר על האשה.

[8] כן פשט רבינא לרב אשי, דק"ו הוא, ומה עבד כנעני שגופו קנוי כשאומר לו "הרי אתה לעצמך" מפרשים דלגמרי קאמר - ויצא לחירות, אשתו דלא קני ליה גופה לא כ"ש שהכוונה לגמרי, ולא רק לענין מלאכה. וכתבו התוס' (בד"ה אשה), דאע"ג דגבי "הרי את בת חורין" - לא מהני הק"ו לומר שאם מועיל להוציא בעבד שיועיל להוציא באשה. דשאני התם דלא שייך חירות באשה כלל, וכל מה ששייך הוא רק בלשונות ששייכי באשה.

[9] דנראה ככהן המסייע בבית הגרנות, שמוכן עכשיו להחזיר את התרומה חזרה, כדי שפעם אחרת יתן לו תרומה.

[10] משום שדמי לחליפין, דכך נוהגים בקנין סודר שעושה קנין ומחזיר אותו, ואם עושה כן במעות קידושין דומה לחליפין דהרי מחזיר אותם ולא מהני. והתוס' (בד"ה לבר) כתבו שמה"ת מקודשת, ורק מדרבנן אינה מקודשת משום גזירה שמא יאמרו שאשה מתקדשת גם בחליפין. אכן הרמב"ן חולק וס"ל שגם מה"ת אינה מקודשת.