[1] ר' ישמעאל ובן ננס נחלקו גבי ערב שכתב את ערבותו תחת חתימת עדי השטר, שאין חתימת עדי השטר מעידה על ערבותו, האם חייב הוא בערבות או לא, דר' ישמעאל ס"ל שהוא גובה מבני חורין (אבל לא ממשועבדים), ובן ננס ס"ל שאינו גובה אפי' מבני חורין. ומביא דוגמא לזה, דאם ראה אדם שלישי את המלוה חונק את חברו הלוה בשוק, ואמר האדם השלישי אני אתן לך, הדין הוא שפטור הערב כיון שהלואה לא היתה על אמונתו של הערב, דהמלוה הלוה בלא הערבות - וא"כ לא נשתעבד הערב. וכן כאן אם כתב הערב את ערבותו אחר חתימת השטר, הוא אינו מתחייב כיון שהלואה אינה על אמונת הערב.

[2] ס"ל לרבא שמחלוקת ר' יוחנן ור"ל תלויה במחלוקת התנאים, ואליבא דר' ישמעאל כולם מודים שחייב, ואליבא דבן ננס כולם מודים שפטור.

[3] ס"ל לריש לקיש שגם ר' ישמעאל מודה לשיטתו שאם כתב בשטר שהוא חייב מנה לפלוני לא נתחייב, דדוקא שם גבי ערב מצאנו שערב משתעבד לחברו שיעבודא דאורייתא בדברים בלא קנין כמו שמצינו ביהודה שאמר לאביו "אנכי אערבנו".