[1] הסתפקה הגמ' האם חשיב כמעביר על דברי המשלח - וחוזר בו המשלח, או נידון כמוסיף על דבריו וממילא הלוקח קנה את הלתך והלתך השני חוזר.

[2] הסתפקה הגמ' האם חשיב כמעביר על דברי המשלח משום שלא רוצה המשלח שיהיו עליו הרבה שטרות - וחוזר בו המשלח. או שאומר לו שטוב עשה, דאם לא יצטרכו לך זוזי ישאר לך הקרקע, ואם יצטרכו לך זוזי תשוב ותמכור את הלתך שנשאר מן הכור.

[3] מדובר בדינר של זהב ששוה ששה סלעים של כסף.

[4] ומדין זה רצתה הגמ' להוכיח את נידון הספק הנ"ל שאם אמר לו מכור לי כור ומכר לו לתך - המקח קיים דהוא רק מוסיף על דבריו, וגם כאן הרי ביקש ממנו לקנות לו בסלע חלוק וקנה לו חלוק ששוה חצי סלע. ודחתה הגמ', דמיירי בכה"ג שהביא לו חלוק ששוה שש בשלש, דהיינו שהצליח השליח להשיג את החלוק בזול, דבכה"ג ודאי מרוצה בעל הבית. אלא שמקשה הגמ' דכיון שודאי עשה שליחותו במה מעל השליח, ומתרצת שהוא מעל בטלית.

[5] ומקשה הגמ' דלפי האוקימתא הנ"ל שקנה לו שוה שש בשלש למה באמת לא מעל המשלח - דלכאורה ודאי הוא מרוצה בזה. ומתרצת הגמ', דס"ל לר' יהודה שטוען הבעה"ב שאם היה מביא לו חלוק בשש כ"ש שהיה מביא יותר טוב, דאם בשלש הביא חלוק ששוה שש, בשש היה מביא חלוק ששוה אפי' יותר מי"ב, דכך הדרך שכל שקונה ביותר דמים כך מוזילים יותר על המחיר (והיינו אם בשלש הוזילו לך חצי, בשש היו מוזילים יותר מחצי והייתי מרויח הרבה), וא"כ חשיב שהעביר על שליחותו ורק השליח מעל.

[6] כאן מודה ר' יהודה, משום שאין דרך להוזיל בקטנית אם קונה כמות יותר גדולה (דמדובר שמודדים את הקטנית בכלי מדה קטן - ולא מוכרים בשומא), וא"כ כיון שהשיג שוה סלע בחצי סלע - ודאי שהבעה"ב מרוצה ממה שעשה, ולכן שניהם מעלו.

[7] אכן רבינו חננאל גורס, שאם אמר "לאחד" ודאי כוונתו לאפוקי שנים, והמחלוקת דלהלן היכא שאמר בסתם מכור לי כור משדותי, ולא הזכיר מנין האנשים כלל.

[8] דהרי גילה דעתו בפירוש שאינו רוצה שיתרבו עליו שטרות.