[1] למד רב יוסף ממה שאמר רב יהודה אמר שמואל "הגיע זמן באחד בשבת, מתוך שאינו יכול לכנוס אינו מעלה לה מזונות" - והיינו כיון שהוא אנוס בתקנת חכמים מלכנוס פטור הוא מלזון, דה"ה אם חלה הוא או חלתה היא או שפירסה נדה שג"כ לא יכול לכנוס שפטור מלזון.

[2] רב אשי לקמן בעמוד ב' דחה את פשיטות רב אחאי והעמיד את הברייתא שאמרה "לא נישאו" - דמשמע שהעכבה מחמת הנשים, שאין זה הכוונה שבאמת אין מעכבות - כי אם הן המעכבות אפי' באונס אינם אוכלות משלו, אלא איידי דאיירי רישא לגבי הארוסות שאמרה הברייתא "נותנין לבתולה שנים עשר חודש ולאלמנה ל' יום" דיברה גם הסיפא בארוסות, אבל באמת מיירי היכא שהארוס הוא המעכב מרצונו (רשב"א וריטב"א) שאז חייב במזונות.

[3] דדוקא שם הוא אנוס בתקנתא דתקינו ליה רבנן, א"כ לא שייך לחייבו לשלם מזונות, כלומר דחכמים הם אמרו לו שלא לכנוס ואיך יאמרו לו שגם יעלה לה מזונות על מה שלא כונסה - הרי מחמתם הוא מעוכב. משא"כ באונס אחר, י"ל שהיא לא צריכה להפסיד מחמת אונסו ויעלה לה מזונות.

[4] דאף שאומר לה "אנא הא קאימנא" - ומזומן אני לכונסך, מ"מ יכולה היא שתאמר לו "נסתחפה שדהו", פי', דכיון שהגיע הזמן לכנוס חייב אתה מזונות, ומה שהיא חולה ולא יכולה זה חשוב כמו שאיזה שדה שלו ניזקה שודאי הוא נושא בהפסד הגם שהיה זה באונס - כי רוע מזלו הוא זה שגרם לו להפסיד.

[5] דלא שייך לומר בזה "נסתחפה שדהו" - ושרוע מזל הארוס גרם שתהיה נדה בדיוק בזמן שצריך לכונסה, היות שכבר מאז כך צריך היה לבוא החשבון שביום זה וזה תראה, וכיון שכן ההפסד הוא שלה.

[6] ואין לומר שגם זה בכלל מה שכתוב "ולא נישאו" - שהן המעכבות באונס, דגם לפי רב אחאי יש לדחות ולומר שמיירי דוקא שחלתה שיכולה לומר "נסתחפה שדהו", משא"כ אם פירסה נדה שזה דבר מצוי שיש נשים שכך משנות את וסתן, ובזה אין לנו לומר שמזלו הרע של הארוס גרם זאת, כי כך דרך העולם, ולכן יתכן שאין זה בכלל מה שאמרה הברייתא שמעלה לה מזונות ב"לא נישאו".

[7] ואמרה הגמ' שלזה באה הסיפא של המשנה לומר שאינו גט כדי לאפוקי מדברי רבותינו.

[8] היינו בית דינו של ר' יהודה הנשיא שהם התירו את השמן של עכו"ם, וסברי כר' יוסי שאמר "זמנו של שטר מוכיח עליו", כלומר דכיון שכתוב בשטר תאריך מסוים ש"מ שכוונת בעל השטר שיחול למפרע כבר מהזמן הכתוב בשטר.

[9] כוונת הבעל שנותן את הגט שיחול הגט למפרע אם לא יבוא לאחר י"ב חודש.