-------------------------------------------------

[1] פי', דב"ה ס"ל במשנה שהמפלת לאור שמונים ואחד מביאה עוד קרבן, והגם שלא יצאה עדיין לשעה הראויה להביא קרבן, מ"מ כיון שכבר יצאה מימי טהרה צריכה להביא עוד קרבן. אמנם אם נאמר שטעמם של ב"ה הוא מגזה"כ, דכתיב (ויקרא יב:ו) "וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ" וגו', דהיינו שמהייתור תיבות "או לבת" ילפינן שגם במפלת שוב בליל שמונים ואחד מביאה עוד קרבן, א"כ י"ל דהוא דוקא דין במפלת.

[2] פי', וחשוב הלילה כזמן הראוי להביא קרבן, לשיטה זו ודאי צריך להביא ב' קרבנות, דהא כבר יצא לזמן הראוי לקרבן.

[3] כן מבואר בתחילת הסוגיא שאם טעמם של ב"ה מגזה"כ, א"כ כיון שלילה מחוסר זמן - לא יצא לזמן שראוי להביא בו קרבנותיו, והגזה"כ שמצינו במפלת שחייבת ב' קרבנות באור יום פ"א, לא נאמר בזב, ולכך מביא רק אחד. (וזהו ששנינו בברייתא שזב שראה ג' ראיות בליל ח' אינו מביא - שהכוונה שאינו מביא על הג' זיבות השניות שבליל ח', אלא רק אחד על הג' זיבות הראשונות).

[4] פי', דכמו שמצינו במפלת או ליום פ"א שמביאה ב' קרבנות מסברא שכבר כלו ימי טהרתה ועתה היא נכנסת לימים חדשים, כן בזב כשגמר לספור ז' נקיים - נכנס לימים חדשים, ואפי' שלא יצא לשעה הראויה להביא בה קרבן - אם ראה ג' ראיות חשוב ראייה חדשה וצריך להביא שוב קרבן.

[5] דכיון שהתחיל לספור ז' נקיים הוא בכלל הדין "כל ראייה שסותרת - אין מביאה לידי קרבן", ורק ראיות שהיו לפני שהתחיל לספור ז' נקיים הם מצטרפות לג' ראיות להביא קרבן (אבל כשספר יום אחד שלם נקי - לא מצטרפות), ולכן אפי' אם ראה באמצע ז' נקיים ג' ראיות ממש - אינו חייב להביא קרבן עליהם. [ע' רמב"ם (פ"ג מהלכות מחוסרי כפרה ה"ד). ובשטמ"ק כאן (או ט') כתב להסתפק שמא דין זה רק בראה ביום השביעי].

[6] וכאן לא שייך הנידון אם יצא לשעה הראויה להביא קרבן, כיון שהוא זב רק בעל ב' ראיות - שאינו חייב בקרבן, וכיון שגמר לספור הז' נקיים אינו בכלל "כל ראייה שסותרת - אין מביאה לידי קרבן", דאין זו ראייה שסותרת, ולכן מביא קרבן אחד על הג' ראיות האחרונות שבליל ח'.

[7] דכיון דלילה מחוסר זמן הרי שלא יצא לשעה שחייב בה קרבן, וכיון שראה ב' ראיות בלילה אינם מצטרפות לשל יום, אבל להיפך מצטרפים, דזה דינה של ראייה ראשונה שמצטרפת אפי' שהיתה בזמן שאינו של חיוב, דהרי כל ראייה ראשונה בזב דינה כשכבת זרע בעלמא ולא כזיבה, ובכל אופן כשבאו עוד ב' ראיות מצטרפת אליהם ונחשבים ג' ראיות של זיבה, א"כ ה"ה כשראה אותה בזמן שאינו של חיוב ג"כ מצטרפת.

[8] שהפילה חמשה פעמים (אחר מלאת) ספק דבר המחייב קרבן ספק דבר שאינו מחייב בקרבן.

[9] שראתה בחמשה חדשים דם ג' ימים רצופים, ואינה יודעת אם היתה ראייה זו בימי נדה שלה - ופטורה (דבימי נדה כל דמים שתראה אינם כלום). או בימי זיבה - ונעשית זבה גדולה שאחר ספירת ז' נקיים צריכה להביא קרבן ביום השמיני.

[10] היינו חטאת העוף הבאה על הספק.

[11] אכן היה מעשה שהיו הקינים בירושלים יקרים מאוד (בדינר זהב), ולכך נכנס רבן שמעון בן גמליאל לבית המדרש ולימד שבמקרה הזה אין שאר הקינים עליה חובה והוזלו, והגם שהיקל בזה על דין תורה, מ"מ "עת לעשות לה' הפרו תורתך" - דמחמת היוקר חשש שיחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו בקדשים בטומאת הגוף. ותוס' (בד"ה נכנס) מפרש, שלא היקל על דברי תורה, אלא דס"ל שבאמת סגי רק בקרבן אחד כמו שמצינו גבי טבילות. [אמנם ר"ת בתוס' בב"ב (דף קסו. ד"ה ה"ג) גרס: "והשאר עליה חובה" (ולא גרס "ואין), ואתו הדור סברו שלא יכולות לאכול בקדשים עד שיביאו לכל הקרבנות, והיו קונות הרבה קינים ביחד והיו יקרים, וכשלימד שיכולות לאכול בקדשים, לא קנו מתחילה אלא קן אחד ולכך הוזלו הקינים].

[12] בשביל לאכול בקדשים. אולם היכא שיש עליה לידות / זיבות ודאיות - השאר עליה חובה, וכנ"ל. (והיכא שהם רק ספק, אין השאר עליה חובה).

[13] מבואר בגמ' למסקנא שטעמו של ר' יוחנן בן נורי, דחיישינן לפשיעה. פי', שאם לא תאמר כן שמביאה את קרבנה רק על הראייה האחרונה, היא תחשוב שנפטרת בקרבן אחד לכל החמשה, ושנה הבאה כשתלד שוב לא תרצה להביא קרבן אחד על לידה אחת, שתאמר ששנה שעברה שהייתי חייבת חמש הבאתי קרבן אחד ונפטרתי ולא הבאי על ד' לידות, ועכשיו אני צריכה להביא קרבן על לידה אחת - בתמיה. ולכן תקנו שתאמר שהוא על הלידה האחרונה, ואז תדע, שאין נפטרת בקרבן אחד על כל החמש.

[14] וחילקם התנא לשנים, הגם שבמצורע לא כתב מצורע ומצורעת. משום שבצרעת בעיקר טומאתן אין חילוק. ורק בזב וזבה יש בעיקר טומאתן חילוק. ובתוס' (ד"ה אידי), כתבו די"ל חילוק פשוט, דזב מטמא בלובן, ואילו זבה מטמאת באודם.

[15] ת"ק לא מני להו בגר כיון שהקרבן הזה בא להכשירו לבוא בקהל, ובנזיר בא להכשירו לשתות יין ולהטמא למתים ולהתגלח.

[16] דכאן אין אפי' "מישרי נפשיה" - דהקרבן בא רק כדי להחיל עליו נזירות דטהרה.