[1] ונפטר בזה והם נעשים תרומה טמאה כמו שאכל.

[2] פי', מה ששילם בין בשוגג ובין במזיד זה נעשה תרומה טמאה כמו שאכל ונחשבים ממון כהן ויכול לקדש בהן את האשה, ועוד קנסו את האוכל לשלם חולין טהורים - והם לא יעשו תרומה, כי כבר בתשלום הראשון שעשה נעשו תרומה.

[3] והטעם משום שקנסו שוגג אטו מזיד, ומקשה הגמ' דחזינן דגם ר' יהודה מודה במידי דרבנן של ביטול (דהרי מה"ת בטל ברוב) ג"כ קנסו שוגג אטו מזיד, ואילו לעיל (דף נג:) אמרינן לדעת ר' יהודה דבמידי דרבנן לא קנסינן שוגג אטו מזיד. ותירצה הגמ', שגבי ערלה חושש ר' יהודה שמא ישבר את האגוזים במזיד כדי לבטלם - ויאמר שוגג הוא, ולכן קנסו.

[4] ותמהו התוס' לגירסא זו, מה קושית הגמ' כאן.

[5] דהיינו שלא נמלך אצל חכמים, וחשב שכבר נתבטלה הנטיעה במחובר, ולא ידע שבמחובר לא בטל.

[6] ומקשה הגמ', דזה סותר לדין שאמר ר' יוסי לעיל שבפיצע את האגוזים במזיד אסורים. ותירצה הגמ', דיש "חזקה שאין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת", וכיון שכן לא שכיח שאדם יטע נטיעה כזו בכרמו, ולכן לא החמירו בה רבנן.