[1] בראשונה לא היו מפרשים שמותיהם בשטר החתימה, אלא היו כותבים "אני פלוני חתמתי עד", והיה קשה לקיים את הגט כי לא היו יודעים מי החותם, עד שהיו מוצאים שטר אחר שיש בו כתיבה דומה, ולכן תקנו תקנה גדולה שיהיו מפרשים שמותם בחתימתם. אכן אנשים שפקיעי שמייהו כמו רבנן, הם לא היו צריכים לחתום בשמם, כי הכל היו יודעים לפי הסימן שלהם שהם. ותחילת פירסום שמם היה ע"י שחתמו בשטרי שאלות ותשובות בהלכה ובשטרי שלומות.

[2] אבל על הצד דשמיטה מה"ת לא יכל לתקן ולעקור דין תורה שאמרה ד"שביעית משטמת". ומה שיכלו חכמים להפקיע את החובות ולומר דשביעית משטמת למ"ד זה דס"ל דמה"ת אינה משמטת, ביאר אביי שהוא ב"שב ואל תעשה" שאז יש כח לחכמים לעקור דבר מה"ת, וגם כאן הוא שב ואל תעשה, דהרי אומרים לו לחכמים שישב וימנע מלהחזיר את החוב.

[3] רש"י מפרש שאליבא דרבא דהפקר ב"ד הפקר, הרי זה מועיל גם על הצד ששביעית היא מדאורייתא, ומפרש רש"י שרבא אינו מדבר רק על השאלה כיצד תקנו חכמים שביעית בזמן הזה אף שמה"ת אינה משמטת, אלא גם על השאלה הקודמת כיצד התקין הלל פרוזבול הרי מה"ת משטמת.

[4] מפרשים תוס', דאף שאפשר לעקור דין תורה ע"י הפקר ב"ד הפקר, מ"מ עיקר השאלה היתה מדוע תיקן הלל דבר כזה נגד דין תורה, ועל זה רבא לא עונה.

[5] בתי' הראשון ס"ל לתוס' שדוקא היכא שיש ב' תנאים שגם לא פשט ברוב ציבור וגם אין יכולים לעמוד בתקנה אז אמרינן שאפשר לבטל אפי' דברי ב"ד הגדול ממנו, וכמו שעשו גבי שמן שר' יהודה הנשיא ובית דינו נמנו עליו ובטלו איסורו. אבל גבי פרוזבול שאין את שני הטעמים יחד, אי אפשר לבטל אא"כ הב"ד שרוצה לבטל גדול מהלל, וזה לא היה.

[6] ולא צריך שני הטעמים שגם פשט וגם לא יכולים לעמוד, אלא אפי' באחד מב' טעמים יכולים לבטל. ודוקא גבי י"ח דבר אפי' ב"ד יותר גדול לא יכול לבטל, משום שעמדו להם בפשותם.