[1] אכן נשארה הגמ' בקושיא על לשון זו, דא"כ למה רב לא היה מגבה כתובה לאלמנה הרי יכול להשביעה חוץ לב"ד.

[2] וכן נהג רב יהודה תלמידו למעשה, שאמר לרב ירמיה ביראה שידיר את אלמנה בב"ד וישביענה חוץ לב"ד ועי"ז יגבה לה כתובה.

[3] ואין לחוש שמא תלך אצל חכם ויפר לה את הנדר, דס"ל לרב הונא שצריך לפרט את הנדר.

[4] ומועיל הנדר שתגבה כתובתה גם אם ניסת אח"כ, ואין לחוש שמא יפר לה הבעל דאין הבעל מיפר בקודמים.

[5] וגם לא מועיל שתידור על דעת רבים, דס"ל שבנדר שנדרה על דעת רבים יכולים להפר.

[6] אבל שלא על דעת רבים יש לחוש שמא יפר לה חכם ולא תפרט בפניו את הנדר - כי ס"ל לרב נחמן שאין צריך לפרט את הנדר. אבל בעל דעת רבים ס"ל לרב נחמן דהוא נדר שאין לו הפרה.