[1] דהיינו מתחת עד הכתיבה ועד החתימה.

[2] לר' יוחנן משום החשש שמא יחפה על בת אחותו, דהרי אין האשה מתגרשת עד שיחתם הגט וינתן לה, ושמא תזנה היא ביום קודם הנתינה, ואח"כ יתן לה הגט שכתוב בו הזמן של יום קודם ותגיד שכבר מגורשת היא מאז. ולריש לקיש טעם הזמן בגט משום פירות, כיון שאם לא יהיה זמן ימשיך למכור הבעל פירות גם אחר הגירושין, וכשתתבענו ידה תהיה על התחתונה. וה"ה כאן יש לחוש להיפך שאם כתוב בו זמן מוקדם היא תטרוף מהלקוחות את אותם פירות שמכר מהזמן הכתוב בשטר, ובאמת יש לו למכור פירות עד זמן הנתינה (וכמבואר בתוס' ד"ה נכתב).

[3] דלא חשש ר' שמעון לשמא יחפה על בת אחותו וכסברת ר"ל דזנות לא שכיחא. וגם לענין פירות לא חשש, כיון שאליבא דאמת סובר ר' שמעון שהבעל מפסיד את הפירות נכסי מלוג משעה שכתב את הגט, ולכך לא איכפת לן מה שהיתה החתימה שלא ביום הכתיבה.