[1] והגם שבשליח שיכול לומר בפ"נ ובפ"נ - הוא כן צריך לומר, מחמת הגזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו, מ"מ במי שלא יכול כמו המקרה כאן דהוי מלתא דלא שכיחא לא גזרו בזה רבנן.

[2] ודחתה הגמ': א) דלעיל הסקנו במחלוקת ר' יוחנן וריב"ל דריב"ל ס"ל לפי שאין בקיאין לשמה, וא"כ ממילא ר' יוחנן הוא זה שסובר הטעם שאין מצויין לקיימו. ב) דהא רבה הודה לרבא, והיינו שצריך שלשה מדין קיום שטרות לכו"ע, ומה טעם שר' יוחנן הצריך רק שנים.

[3] פי', למ"ד בפני שנים ס"ל שהשליח מצטרף להיות ג"כ מהשלשה. אלא שדחתה הגמ' זאת, דהרי כאן הוא דין דרבנן ולכו"ע עד נעשה דיין, ואיך יסבור מ"ד שמטעם שלא מצטרף השליח צריך שלשה.

[4] דהיינו קודם הנשואין יעשה כן, כדי שתוכל להנשא לכתחילה. ואחר הנשואין ג"כ יעשה כן כדי שלא תצטרך לצאת מבעלה. אכן לגבי הולד אין חשש לממזרות, דודאי לא עבדינן לחכמים ממזר מחמת איסור דרבנן, כמבואר כל זה בתוד"ה כיצד.

[5] ותצא מזה ומזה והוולד ממזר ומפסדת כתובתה וכל הדרכים המבוארים לקמן (דף פ.).