[1] ס"ל לתוס' שדוקא כשאומר בפני נכתב הוא מדייק היטב, משום שאם לא נעשה כן הוא מוריד את עצמו לשקר גדול, לומר שבפניו נעשה ולא נעשה בפניו כלום, אולם לומר ידעתי בעלמא יתכן שיאמר מאומד הדעת ולא ירגיש שהוא משקר. ולכן לא מועיל גם אליבא דרבא אלא ידענו דוקא בשני עדים, שאז הוי כמו קיום שטרות דעלמא, אבל בעד אחד - דהיינו בשליח - לא סמכו עליו.

[2] כן הוכיחה הגמ' לקמן ממה שאמר רב נחמן שאומר היה ר"מ שאפי' אם מצא את הגט כתוב באשפה וחתם אותו ונתן אותו לה כשר.

[3] דהיינו אם לא חתם בכלל, אולם אם חתם שלא לשמה הסיקה הגמ' לקמן (דף ד.) דהוי מזויף מתוכו. ועכ"פ הראיה של הגמ' דלא בעי ר' אלעזר חתימה לשמה הוא ממה שחלק על דברי חכמים בדין ג' גיטין פסולים מדרבנן, ואחד מהם הוא שאם כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, ועל זה פליג ר' אלעזר לומר דאע"פ שאין עליו עדים אלא נותנו לה בפני עדים - כשר וגובה מנכסים משועבדים. ועל כרחך שבא לחלוק ולומר שכשר לכתחילה, דאל"כ במאי פליג הרי בדיעבד גם רבנן מכשירים.