[1] כתבו התוס' (בד"ה ממדינת), שהטעם שלא כתבה המשנה "המביא גט בחו"ל", הוא כדי להורות לנו שקאי על מקום רחוק מא"י - אבל במקום קרוב לא"י ס"ל לת"ק שאה"נ דלא צריך לומר בפ"נ ובפ"נ.

[2] הנה נחלקו ר"ת ור"י בתוס' מה הטעם שמקומות מסוימים נחשבים משנתנו כארץ ישראל ומקומות אחרים לא, ר"ת מפרש שהכל תלוי אם כבשוהו עולי בבל, דהגם שנכבשו ע"י עולי מצרים בראשונה, מ"מ אם לא חזרו וכבשו אותו שוב עולי בבל לא חשיב במעלת א"י וצריך לומר שם בפ"נ ובפ"נ. ואילו ר"י תולה זאת מה שבמציאות הוא מקום רחוק מעיקר הישוב ומהבתי דינים, דבמקומות אלו אפי' שהם א"י גמורה כיון שהם רחוקים אין בקיאים שם לשמה ואין עדים מצויים לקיימו.

[3] ואלו הם רקם וחגר הנמצאים בצד המזרחי של א"י - והם אלו שלא נכבשו ע"י עולי בבל, אכן יש רקם וחגר בצד המערבי הקרוב לים פלשתים ושם הם חלק מא"י וגם נכבשו ע"י עולי בבל וכמו שחשיב להו בספרי מהערים שנכבשו ע"י עולי בבל.

[4] דאי אפשר לומר שלא כבשוה עולי בבל, דהרי החכמים כשהיו נפטרים מחבריהם היורדים לבבל היו נפרדים מהם בעכו כי לא רצו לצאת לחו"ל, ומזה מוכח שעכו היא חלק מא"י, וג' ר' אבא היה מנשק כיפי דעכו משום קדושת א"י. ולכן ביאר ר"ת ע"פ הירושלמי שעכו חציה מא"י וחציה מחו"ל, ומשנתנו שאמרה "מעכו לצפון ועכו כצפון" מיירי בחלק החצי הצפוני שהוא כבר מחו"ל.

[5] פי', נחלקו רבה ורבה בטעם תקנת בפני נכתב ובפ"נ, דלרבה הטעם משום שאין בני חו"ל בקיאים לשמה, וחיישינן שמא לא נכתב הגט הזה לשמה, ולכן צריך שיעיד השליח שנעשה הגט בפניו - וממילא ב"ד ישאלו אותו האם נעשה לשמה ויענה. ואילו לרבא הטעם הוא לפי שאין שיירות מצויות מחו"ל לארץ, ואם יבוא הבעל ויערער שלא כתבו חיישינן שלא נמצא עדים שמכירים את החתימות שבגט, ולכן צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ - שבאופן זה נאמין לשליח.

[6] רש"י פירש דכיון שהביאו אותו שני השלוחים יחד ויוצא הגט מתחת יד שניהם, הרי שהם מצויים לקיים את הגט אם יערער הבעל. והקשו התוס' (בד"ה דאתיוה) דוכי השלוחים נמצאים כל הזמן סמוך למקום האשה, הרי יש לחוש שהם ילכו חזרה למקומם - ומי יקיים הגט. ולכן ביארו, שמיירי שאומרים השלוחים הללו שהבעל שלחם, ולכן שוב לא יכול לערער שלא שלחם. ואם יערער ויאמר שהחתים עדים פסולים (ושלכן צריך קיום החתימות כדי להוכיח שאינם פסולים), זה אינו, כי לא נאמינו שהחתים בכוונה עדים פסולים להכשילה.