לת"ק 1) סקילה [פושט ידו בעיקר (מגדף, ע"ז) עדיף, וניתן למדיח עיר הנדחת]

2) שריפה ["אביה" כמו אביה דסקילה דעדיף מסייף]

3) הרג [עיר הנדחת פושט ידו בעיקר]

4) חנק

לר"ש 1) שריפה [אפקי' ארוסת בת כהן מסקילה לשריפה]

2) סקילה [אפקי' ארוסת ישראל (רש"י - פגם משפחה טפי) מנשואה לסקילה]

3) חנק [מדיח לר"ש בחנק עדיף מנידח]

4) הרג

ר"י - על הסדן [עמידה = ובחוקותיהם לא תלכו]

ת"ק - בעמידה [כ' סייף בתורה - ולא מינייהו קא גמרינן]

לר"י דברייתא - דוקא באינה ראויה (אף חייבי לאוין כר"ע)

לרבנן דר"י - וכן "ערות אביך", לל"ב אף לר"י [ק"ו מאחי אביו - כמ"ד עונשין מן הדין]

לר' ישמעאל לר' אבהו ב' [נשכב - לא יהיה קדש], לאביי א' [ההוא בגברי]

לר' ישמעאל לר' אבהו א' [לא יהיה קדש]
לאביי ב' [קדש, היקש לשכבתך]

לל"ק דרש"י לאביי לא [בעינן קלון מרובה], לל"ב כן [אף גוי קלון מרובה],

לרבא כן [בהמה נהנית]

וספק בקלון בלי תקלה (ישראל בשוגג), ובקטן/קטנה סוקלין [מזידין = תקלה]

לר"מ: אפי' כינויין (לאו שם המיוחד) [כי יקלל אלקיו] - ר' יצחק נפחא - אפי' גוי בסייף [איש איש]

לחכמים: ישראל כרת בלבד, גוי - לר' מיישא בסייף [כגר כאזרח בנקבו שם]

לר' יצחק נפחא פטור

ר' יוחנן - דינים בכל עיר [ויצו (לר' יצחק ע"ז)] (ולא אשה [מיד איש]),
ברכת ה' [ה'], ע"ז [אלקים (לר' יצחק דינין)],
שפיכת דמים [על האדם] (ר' ישמעאל - אף עובר [שופך דם האדם באדם] (משא"כ ישראל) ותד"ב מנשה חולק),
גילוי עריות [לאמר], גזל (אפי' פחות מש"פ מישראל [מוחל אח"כ]) [מכל עץ הגן],
אבר מה"ח [אכל תאכל] חוץ משרץ [בשר - נפשו בדמו - דוקא שדמו חלוק מבשרו]

גוי שעשה ע"ז ולא השתחוה - מח' אליבא דר' יצחק אם נהרג

אבל לא נהרג על גיפוף ונישוק שלא כדרכה [כישראל]

לבי רב - נהרגין רק על שפ"ד [דמו ישפך] ע"ז ג"ע וברכת ה' [איש איש], תלמידי דרב - על כל ז' [נלמד משפ"ד]

ר' חנני' בן גמליאל - ודם מן החי [בנפשו דם לא תאכל], רב חידקא - וסירוס, ר"ש - וכישוף [היקש מכשפה לשוכב עם בהמה], ר' יוסי - וכל האמור בפ' (מעביר בנו וכו' מנחש וכו') [בגלל וכו' מוריש אותם מפניך],

ר' אלעזר - וכלאי בהמה ואילן [את חקתי תשמרו - שחקקתי כבר, ב"ק - למינהו]

לתד"ב מנשה - ע"ז וג"ע [ותשחת הארץ], שפ"ד [שופך דם האדם], גזל [כירק עשב - ולא גינה], אבר מה"ח [בשר בנפשו], סירוס [ורבו], כלאים [והעוף למינהו]

ובנערה המאורסה בסקילה, ובחופה ולא נבעלה בחנק - בישראלית [איש איש] אבל בכותית פטור [והיא בעולת בעל]

ר"א - על קורבה דאחוה [אביו - אחות אביו מן האם, אמו - אחות אמו מן האם (ולא מן האב [אמנה אחותי בת אבי]), לרש"י - וכ"ש אחותו מן האם] ולא דאישות, לרב הונא - רק הכתובים

אפי' שלא כדרכה (לסקילה ולכרת): ע"י עבודות הפנים לגבוה [זובח לאלהים יחרם (רש"י - ולא כ' בלשון עבודה), בלתי לה' לבדו - ריקן העבודות לשם המיוחד]

וע"י השתחואה [וישתחו להם והוצאת את האיש ההוא (רש"י - וישתחו לבד מויעבד)], למ"ד מולך = ע"ז - מעביר בנו באש אבל מגפף מנשק, מכבד, סך, מנעיל רק ל"ת [רש"י - לא תעבדם יתירה, אל תלכו אחרי אלהים אחרים, אל תפנו אל האלילים] ולא מיתה [זביחה יוצא מן הכלל - עבודת פנים] ולא מלקות [לאו שבכללות]

ולר"ל מותרת בהנאה, אבל חייב מיתה [רש"י - שחיטה צורך זריקה]

אבל לא ב"איני מקבלו אלא בעבודה", לר"י לא במסית לעצמו [אחוכי עליו] (לרש"י - המסית פטור) (ור"מ חולק), רב יוסף - ולא ברבים הנסתים [יחזרו - רש"י - לא קרינא אבה ושמע] (ואביי חולק), אביי - במסית מפי עצמו ולא ע"י אחר [חוזר], רבא - בלא אמר כך אוכלת, שותה וכו' [הקרובים אליך], לרב אשי באינו מומר

לרבא - לר' חנינא ב"א אפי' המליכו דבר לפי שעה, לראבר"ש דוקא מולך קבוע

פטור במעביר כל זרעו, אביו ואחיו וכו', עצמו (וראבר"ש מחייב [בך]) וספק בבן סומא, ישן

וחייב בבן בנו/בתו, ממזר

לר"ל אין כרת באוב לרבנן [הקשת זרועות לא הוי מעשה] (אא"כ מקטר לשד, לחבר שדים), בידעוני אף לר"ע [אין בו מעשה כלל],

ור' יוחנן חולק ושאני מגדף דפטור לרבנן (הגם דעקם שפתיו) דישנו בלב (לרש"י - עיקר חיוב תלוי במכוין כלפי מעלה)

ולא בוגרת, בעולה אפי' שלא כדרכה לרבי (אלא חנק), שמסרה לשלוחי הבעל,
לר"מ לא קטנה - לרב ור' יונתן חנק [ומת האיש - לבדו], לר' יאשי' פטור [ומתו גם שניהם - שויון (לרש"י - בני עונשין)]