-------------------------------------------------

[1] שיטת רש"י כל הנדון הוא לענין לאסור בשתיה אבל בהנאה מותר. ותד"ה אמר חולק וס"ל שהנדון לענין הנאה, אבל לענין שתיה לכו"ע אסור משום יין נסך המעורב בו.

[2] ונחלקו ר' יהודה ורבנן גבי חבית תרומה שנגע בה טבול יום מצידיה האם טהור היין שלא כנגד הנקב, דלר' יהודה טהור ולרבנן טמא הכל. ולכך אמר רב יימר שכל דברי רב פפא הם רק אליבא דר' יהודה אבל לרבנן הכל אסור.

[3] ועי' בתד"ה אמר שפירשו דאף שלר' יהודה אסור רק בעובי של הנקב וכל"ק ולא יותר, מ"מ משום חומרא של יין נסך ס"ל ללישנא השניה להחמיר יותר.

[4] דדוקא כאן שפקעה החבית ורוצים שני חלקי החבית להפרד וע"י חיבוקו תופס את כל היין - אסור בשתיה, אבל כשלא נפקע ורק מהדקם - מותר.

[5] ס"ל לרשב"ם דכיון שנותן העכו"ם מטלית או נעורת ודוחקה לתוך סדקי החבית הרי הוא נוגע ביין ואסור.

[6] ורבינו שמואל מחלק בין נוטף מעט להרבה, שאז חשוב נוגע ביין, ואם נוגע רק ע"י סכין ולא ביד התיר גם בהרבה. וסיימו תוס' שטוב שאת תחילת התיקון יעשה ישראל.

[7] מרש"י ורשב"ם משמע שאם זרקו ממקום קרוב יש לדמות למזיגה ולאוסרו בשתיה.