גמ' קה. - קז.
שיעור אורג:
ר"א - בתחלת אריגה - ב', ג' חוטין (נ"מ אלימי או קטיני), מוסיף על האריג - א'
חכמים - תמיד ב' אא"כ משלים בגד
רוחב - כמלא סיט (בין אצבע לאמה), ובשפה כרוחב ג' בתי נירין
שיעור מלבן, מנפץ, צובע, טווה - חוט א' כמלא ב' סיטין
קורע ע"מ ליישב התפירה חייב
קורע כשיש חיוב (בני אבלות, חכם, אדם כשר, קאי בשעת יציאת נשמה)
או להטיל אימה - חייב [מתקן] ולר"ש פטור [משאצל"ג] (לרש"י אף במתו)
בוכה על אדם כשר - מוחלין לו, הקב"ה גונז דמעותיו; המתעצל בהספדו של חכם;
מת גדול/קטן שבאחין, שבחבורה - ידאגו כולם
מת גדול/קטן שבאחין, שבחבורה - ידאגו כולם
ר"ש - מקלקל בחבורה ובהבערה חייב [צריך גזה"כ למילה ולהבערת בת כהן] (רש"י - מה שמתקן אצל אחרים (או למצוה) = משאצל"ג)
ר"י - פטור חוץ מצריך לכלבו ולאפרו לרש"י (רש"י - דמתקן אצל אחרים = מלאכה) [הגזה"כ משום תיקון מילה (רש"י - גברא), מבשל אבר (לרש"י - מצרפו)]
צידה - ציפור לביבר מקורה וציפור דרור למגדל
לר"י צבי לבית, לחכמים ורשב"ג אפי' צבי לגינה ולביבר קטן (מטי במרוצה א', צל דכתלים אהדדי, בלי פיאות)
פטור על צידת: חיגר, זקן, חולה מחמת עייפות, כבר ניצוד, לחכמים דר"מ - אין במינו ניצוד, חגבים בשעת הטל או מקלחות ובאות לר"א בן מהבאי
מותר לכתחלה לשמור צבי שכבר ניצוד, מפיס מורסה להוציא לחה,
ולצוד נחש שלא ישכנו (לר"ש)
ולצוד נחש שלא ישכנו (לר"ש)
רש"י קה: - קז.
רש"י - הקורע לעשות נחת רוח ליצרו פטור [מקלקל - דמרגיל יצרו לבא עליו]
לרש"י - ר' אבהו כר"ש ור' יוחנן כר"י במקלקל בחבורה
לרש"י מקלקל בחבורה לר"ש לא בעי צריכה לגופה
לכלבו ולאפרו - לרש"י הוי משאצל"ג - מקלקל במלאכה עצמה
איסור לזון אינן ניצודים - לרש"י - טירחא בשביל מוקצה
פה במורסה - בונה פתח, מתקן כלי