גמ' ב. - ג:
קנין גוי פטור מפטר רחם -
קנין בעובר [כל בכור בישראל], קנין באֵם
רבנן - אפי' קנין מועט (רב הונא - אפי' אזנו, רב חסדא (גי' תוס') - דבר העושהו טרפה [אינה חיה], רבא - נבלה) [כל בכור, כל מקנך תזכר]
ולכתחלה לא יקנה [קא מפקע מקדושת כהן, אתי לתקלה - לא יעשו קנין גמור]
ר"י - דוקא קנין כולו [כל בכור - אפי' כ"ש]
אסור למכור גסה לגוי משום שביתת שבת -
שבורה - לרבנן אסור [אתי לאחלופי], לר"י מותר
עובר - לכו"ע אסור [אורחיה]
בהמה לעובריה דעתידין להתעבר - ספק
וקנסינן לפדות הבהמה עד י'/ק' בדמיה - ספק בגמ' אי לאו דוקא
לר"י מקבל בהמה מגוי שיהו חולקין בוולדות - נותן חצי דמי בכור לכהן,
גוי מקבל מישראל - כל דמיו לכהן
גוי מקבל מישראל - כל דמיו לכהן
נפל קדוש [שגר בבהמה]
ר' יוחנן - נדמה שמקצת סימניו כאמו - חייב, אבל השינוי הוי מום קבוע
גמ' ג: - ה:
כהנים ולוים פטורין [אביי - בהמתם תחת של ישראל וכ"ש של עצמן, רבא - קדושת לוים הפקיעה קדושת ישראל וכ"ש עצמן והיקש אדם לטמאה - כל שישנו; לדורות - והיו לי - בהוייתן יהו]
אפי' בן לויה [בפטר רחם תלה רחמנא, לרש"י - והוקשו לוים זל"ז]
פודה וחוזר ופודה על שה א' [בהמת לוים (א') תחת בהמתם (הרבה) מישראל] רש"י - אם חזר וקנאו מכהן
ר"ל - מזמן חשבון הפקודים לא קדשו בכורות במדבר [והיה כי יביאך - והעברת]
ר' יוחנן - קדשו [לי יהיו - בהוייתן יהו]
חובות לא קרבו בבמת יחיד [קרבו ביום שהוקם המשכן]
300 עודפי הלוים בכורות לא הפקיעו בכורי ישראל [דיו שיפקיעו עצמן]
ריב"ז לקונטרוקוס - משה רבינו גזבר נאמן היה - מנה של קודש כפול היה (ככר = 120 מנים) ועוד 1775 לוָוים, מנה הכתוב 100 רק לצקת
מוסיפין על המדות עד שתות מלבר
פטרי חמור - גזה"כ, סייעו בשעת יצי"מ
לר' יהושע - רפידים שריפו עצמן מדב"ת, שטים שנתעסקו בדברי שטות
רש"י ד.
אין ק"ו לפטור בכור טהורה של לוי - לאביי - כהנים ולוים קרובים לצד מזבח יותר,
לרבא - לרש"י - מדאיצטריך היקש לטמאה ש"מ אין ק"ו
גמ' ה: - ז:
אינו דומה לאמו פטור מבכורה [משנתנו - פטר חמור פטר חמור - האם והנולד וה"ה בקדושת הגוף, ריה"ג - בכור שור - הוא ובכורו שור וה"ה בקדושת דמים]
אבל במקצת סימנין חייב [אך חלק], לר"ש - דוקא ראשו ורובו דומה
פטרי סוסים וגמלים פטורים [ריה"ג - פטר חמור פטר חמור - לא בשה ולא בכלל, תנא דידן - כל מקנך תזכר, פטר שור ושה ופטר חמור - רק מה שבפרט]
יש מקצת סימנין - פרה שילדה "חמור" חייב, חמור שילדה "סוס", פרה שילדה "סוס" - ספק
לאכילה - משנתנו - תמיד בתר אמו [אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה, גמל טמא הוא - ולא הנולד מן הטהור]
לר"ש טמא מטהור אסור [גמל גמל ב"פ] אא"כ דומה בראשו ורובו
חָלָב דטהורה מותר (הו"א דם נעכר, כאבר מן החי) [ישי שלח עם דוד י' חריצי החלב, משתבח בזבת חלב ודבש, שברו ואכלו וכו' יין וחלב]
דטמאה אסור (הו"א דנכלל בחידוש של טהורה) [לרבנן - גמל גמל, לר"ש - את הגמל]
טמא מטהור ומקצת סימניו כאמו - לר"ש אסור,
לר' יהושע - עבורו מאב טהור מותר [את זה לא תאכלו], עבורו מקלוט (טמא בן טהור) אסור [שה כשבים, רבא - ר' אלעזר ב"ק עח. - תאכלו וכו' שה ולא כלאים],
לר"א - אפי' מקלוט מותר [שה שה מ"מ]
מי רגלים דחמור אסור [ל"ק - מימצצי מגופו, ל"ב - רב ששת - יוצא מטמא],
שליא מותר [פירשא]
שליא מותר [פירשא]
מי רגלים דסוסים וגמלים - לל"ק מותר [מיא עול ונפיק]
דבש דבורים מותר [מכניסות מפרח ואין ממצים, רב ששת כר' יעקב - גזה"כ - שרץ טמא אסור אבל מה שמשריץ מותר]
דבש ארבה אסור לר' יעקב [שם לווי], לברייתא מותר אבל צריך מחשבה לטמא
ביצים מרחם יחמורה מותרים [מזרע נקרש של איל]
גמ' ז: - ח:
דג טמא משריץ בתוך גופו, טהור מטיל ביצים
ראינו דג טמא שבלע טהור - מותר באכילה - במצאו דרך ריעי, בית הבליעה, צורתו שלם,
לרב אשי אפי' לא ראינו מותר [רוב במינן משריצין]
לרב אשי אפי' לא ראינו מותר [רוב במינן משריצין]
טהור שבלע טמא אסור [אינו גידוליו, ת"כ - תאכלו אותם]
מין המוליד עובר - זכרות מבחוץ, מניק
תשמישו ביום יולד ביום (תרנגול)
דג ואדם ונחש משמשין פנים כנגד פנים הואיל ודיברה עמהם שכינה, גמל אחור כנגד אחור; זמן גמר ולד וכנגדן באילן עד גמר פרי, ולנחש (ז' שנים) לא מצינו חבר וי"א מוכססים;
ר' יהושע (חכימא דיהודאי) וסבי דבי אתונא, מים מבי בליעי בלו להו
ר' יהושע (חכימא דיהודאי) וסבי דבי אתונא, מים מבי בליעי בלו להו
גמ' ט. - י:
ספק פטר חמור - מפריש שה [לר"י לאפקועי איסוה"נ] לעצמו [כהן המע"ה, ואין בו קדושה]
שני ראשים כאחד - לריה"ג דאפשר לצמצם - ב' לכהן [הזכרים לה' - וכן בחמור]
ב' יחד - מין במינו אינו חציצה לרחם
ר"י - פט"ח אסור בהנאה [הקפידה תורה לאפקועי איסורו בשה, רש"י - לא גרע מטהורה]
אבל אשה מקודשת [במה שחמור שפדה שוה יותר משה]
אבל אשה מקודשת [במה שחמור שפדה שוה יותר משה]
ר"ש - מותר בהנאה [פדיונו מותר, לא תגוז בכור צאנך] ובספק א"צ להפריש כלל
רבה, ר"נ, ר"ל - חוץ מאחר עריפה [ג"ש עריפה מעגלה ערופה] ור' יוחנן/ר' אלעזר חולק
חכמים - איסורי הנאה מטמאין טומאת אוכלין
ר"ש - לא מטמאין [מכל אוכל אשר יאכל (לאחרים)] חוץ מבשר בחלב [לר"ש מותר בהנאה, היתה שעת הכושר]
פט"ח ערופה - חכמים - מטמא טומאת אוכלין ור"ש חולק (בעי מחשבה - רש"י - דמאיסה;
ב' דיחויין - לא נשחטה, טמאה) [מח' (להו"א) אם איסורו חישובו לאוכל, אי כששחטו להתלמד הוי כמחשבה (רש"י - ואיסורו חישובו) (וחולק על נימוס);
(למסקנא) כשחשיב, ולר"ש - דאסור בהנאה]
ב' דיחויין - לא נשחטה, טמאה) [מח' (להו"א) אם איסורו חישובו לאוכל, אי כששחטו להתלמד הוי כמחשבה (רש"י - ואיסורו חישובו) (וחולק על נימוס);
(למסקנא) כשחשיב, ולר"ש - דאסור בהנאה]
ר"ש - סימן טהרה א' מטמא טומאת אוכלין
רש"י ט. - י:
הזכרים - מקור שאפשר לצמצם
חֵלב בכפרים בעי הכשר - חלב נבלה לא מטמא טומאה חמורה,
בשחוטה - הכשר שחיטה לא מהני עד דהוי בר אוכל
בשחוטה - הכשר שחיטה לא מהני עד דהוי בר אוכל
נבלת בהמה טהורה א"צ מחשבה - לרש"י - לא מאיסה, רק דיחוי א'
לרש"י - דם נחירה מכשיר
גמ' י: - יא:
שה דפדיון פט"ח:
ת"ק - אפי' בכ"ש [תפדה יתירה], ר' יוסי בר"י - לכה"פ שקל [וכל ערכך יהיה בשקל]
ר"ט - בבא לימלך - עין יפה בסלע, עין רעה בשקל, בינונית ג' זוזי
רב אחא - לר"י פדיון דוקא בשה, רבינא - אפי' בשויו [לא יהא חמור מהקדש]
פודה/גונב פט"ח דחבירו - החמור/כפל לבעלים אפי' לר"י [החמור כאלו שלו עכשיו - דיכול לפדותו]
ספק פט"ח, ישראל שמוריש לכהן שמוריש לישראל פט"ח/טבל - מפריש שיין ומעשרן והן שלו
[לרש"י - כמי שהורישו הכהן השה]
לוקח טבל מגוי - מעשרן והן שלו [הו"א - קאתינא מכח מי שא"א לתבוע, מסקנא - בתרומת מעשר [כי תקחו מאת בנ"י]]
הפקיד פירותיו אצל גוי - לת"ק ודאי החליפו, לר"ש ספק
גמ' יב. - יג.
פדיון פט"ח בשה: אפי' עזים, נקבה, קטן, בעל מום, חייב במעשר,
לא בעגל, חיה, שחוטה, טריפה, כוי [שה שה מפסח]
כלאים - לת"ק אסור, לר"א מותר [רחל ותייש הוי "שה"],
בן פקועה - לר"מ מותר, לרבנן - למר זוטרא אסור [שה שה, רש"י - מסתבר - כשחוט דמי ולא "שה"] לרב אשי מותר [תפדה תפדה ריבה]
בנדמה - לר"א מותר אבל לא עז מפרה, לרבנן לא איפשיטא
בפסולי המוקדשין אסור [(הו"א אין איסור חל על איסור), כצבי וכאיל]
בבהמה שניקחה בפירות שביעית אסור [לסחורה (רש"י - קונה חמור דאינו ראוי לאכילה)], רב חסדא - אבל פודין בה ספק בכור [לעצמו = לאכלה]
בהמת שביעית פטורה מבכורה [לאכלה ולא לשריפה], חייבת במתנות [לאכלה]
עיסת שביעית חייבת בחלה [לדורותיכם]
עיסת שביעית חייבת בחלה [לדורותיכם]
אם נותן פט"ח לכהן, צריך שיפדאו בפניו [נחשדו - מורה היתר]
ר"א - חייב באחריות השה [היקש לבכור אדם רק לענין פדייה]
חכמים - אין אחריות [כפדיון מע"ש]
מת פט"ח - ר"א - יקבר והשה לישראל [רש"י - כמאן דלא אפרשיה]
חכמים - א"צ להקבר והשה לכהן מזמן הפרשה
עורפו - יקבר
מצות פדיון פט"ח - ר"נ - לאחר ל', ואם פדאו לאלתר, פדוי
רב ששת - מצוה לאלתר, ועובר לאחר ל'
רבא - לר"א מצוה לאחר ל' [היקש לאדם], לחכמים לאלתר