[1] הכי אמר רב יוסף בסוף העמוד, שמודים רבנן בחפצים הצריכים לו, ולכן גם לרבנן אסור לאדם לעמוד ברה"י ולשתות ברה"ר ולהיפך, דחיישינן שמא יביא את כלי השתיה עמו.

[2] רש"י מפרש שהיתה של תרומה, וכיון שסתם ידים שלא נטלם הם שניות - לכן פוסלות את התרומה. ואילו התוס' (בד"ה היה) מפרשים שמיירי גם בחולין, דהיות שנגעו סתם ידים ברוק שבפיו - שהוא משקה, הרי הרוק נעשה תחילה (-ראשון לטומאה), ופוסל את החולין להיות שני.

[3] פי', שרק נמצא הרוק בחלל פיו, אבל לא היפך בו בלשונו כדי להוציאו לחוץ, וכן באוכל מיירי באופן שלא היפך בלשונו ברוק ובמאכל, שבאופן זה אין הרוק עדיין נחשב משקה.

[4] ולר"ל בהו"א גם למשנתנו טהור, כמבואר בהערות בסמוך.

[5] כן אמר ר' יהודה בפירוש במשנה בכלים, ולפי ר' יוחנן החליף בזה ר' יהודה את שיטתו מאשר אמר אצלנו, כי אצלנו סובר ר' יהודה שכיון שנתאסף הרוק בפיו אסור ללכת כך ד' אמות ברה"ר, חזינן שגם בלא היפך חשוב דבר בפני עצמו, וכן לענין טומאה חשוב משקים לטמא.

[6] ר"ל סבר להעמיד את משנתנו שמיירי בכיח שרק באופן זה מחייב ר' יהודה אם הלך עמו ד' אמות ברה"ר - גם בלא היפך, אבל ברוק אה"נ מודה ר' יהודה שפטור. וא"כ מובנת שיטתו בכלים שאמר שהדבילה טהורה, דמיירי ברוק. אלא שלפ"ז אה"נ אם היה לו כיח בפיו בשעה שאכל את הדבילה והכניס ידו, יהיה טמא.

[7] דשתיה על הגת כל זמן שלא עקרו משם להוציאו מחוץ לגת היא שתיית עראי, וזה דוקא כששותה מהגת, אולם אחר שנמשך היין לבור ששם הוא מתכנס בו, הוי גמר מלאכתו למעשר ואסור.

[8] ובאופן שמכניס ראשו ורובו תוך הגת, שאז נחשבת שתייתו כשתיית עראי, אבל בלא זה אסור.

[9] מזחילה היא כמין חצי צינור המותקן בשיפוע צמוד לאחד מדופני הבית, ואליו שופכים כל המרזבים הקטנים הנמצאים בכמה מקומות בגג, ודרך המזחילה להיות תוך ג' טפחים אל הגג, ולכן דינה כהגג שהוא רה"י, אף שהיא נמצאת בתוך י' טפחים מרה"ר. ועתה אם מצרף כלי אל פי המזחילה, הרי הוא כמוציא מרה"י לרה"ר ואסור, אולם אם כבר יצאו המים מן המזחילה, מותר לו לקולטם.

[10] מבואר ברש"י ותוס' דבין למעלה מי' ובין למטה מי' מותר.

[11] דרך פי הצינור להיות מופלג מן הגג יותר מג' טפחים, דיורד ללמטה. אכן אם יש בפי הצינור ד' טפחים הוא חשוב ככרמלית, והוא מוציא מכרמלית לרה"ר.

[12] ואליבא דרב הונא זה החידוש שבאה המשנה לאשמועינן, שכיון שיש חוליא עשרה, הרי כשמוציא את המים מרה"י ומעלה אותם על החוליא שהיא ג"כ רה"י ומשם לבית - אינו עובר דרך רה"ר כלל, אולם אם אין חוליא עשרה הרי שעובר דרך רה"ר ואסור.

[13] ואליבא דר' יוחנן זה החידוש שבאה המשנה לאשמועינן, שבור וחוליתו מצטרפים לעשרה טפחים להחשב רה"י.