[1] ורב נחמן אמר על עצמו שכל עוד שאינו שותה רביעית יין לא צילא דעתיה.

[2] דמפיק לה בירושלמי מאכלת ושבעת וברכת - שמברך אפי' מדומדם.

[3] אבל אם רכב פחות מג' מיל לא מהני, כיון שרכיבה שונה מהליכה.

[4] ודוקא רכיבה מועלת, אולם אם ילך יותר ממיל כ"ש שהדרך טורדתו (-מבלבלת אותו) יותר.

[5] ולכן נתעטף רבן גמליאל כי הוצרך למצוא למבקש איזה חרטה שלא היה נודר על דעת כן.

[6] ולכן נתעטף רבן גמליאל, כיון שלא מועיל חרטה בעלמא אלא צריך למצוא פתח שעל דעת כן לא נדר.

[7] וכיון שיכול החכם לעקור את הנדר גם בלא שום פתח חרטה מצד המבקש להתיר הנדר, לכן יכול להתיר גם במהלך עומד ורוכב.

[8] וכיון שאין צריך פתח מועיל להתיר גם באופן שהוא מהלך וכו'.