[1] אליבא דר' יהודה שדוקא שלשה יכולים להקיף בית ששה סאין, אבל שנים אינם יכולים להקיף יותר מבית סאתים.

[2] מבואר בגמ' שגם ר' יצחק יכול לסבור כר' יהודה, האומר שאם היה המקום ההוא מותר בע"ש לא משתנה דינו בשבת אם נפלו המחיצות, רק שאני הכא גבי שלשה ומת אחד מהן שנשתנו הדיורין, ובזה אה"נ גם ר' יהודה מודה לאסור.

[3] כלומר, דגם רב הונא יכול לסבור כר' יוסי, האומר שאף שהיה המקום ההוא מותר בע"ש כיון שנפלו המחיצות אסור, רק דשאני הכא גבי שלשה ומת אחד מהן שהמחיצות המתירות נשארו על עמדם - שבזה גם ר' יוסי מודה שמותר.

[4] והטעם כיון שאנשי המלחמה טרודים במלחמתם ואינם פנויים לפנותו למקום אחר, לכן עשו אותו כמת מצוה שקונה מקומו.

[5] פירש"י, שהיה המת מוטל לרוחב כל הדרך ממיצר למיצר, וכהנים ועושי טהרות יכולים להכשל ולאהיל עליו, לכן הותר לפנותו.

[6] כלומר, אם יש שדה חרושה ושדה שאינה חרושה יפנהו לחרושה, ואם יש חרושה ושדה זרע מפנהו לשדה החרושה ולא לשדה זרע.