[1] כן נראה לכאורה מלשון הסוגיא שר' יוחנן מתיר בכל ענין, ואביי ורבא חולקים בסברת עצמם האם לפסוק לגמרי כר' יוחנן או שלפסוק כמותו רק בדין קורה ולא בדין לחיים, כן ביאר המאירי בחידושיו (עמוד נ"ג). אולם הריטב"א למד שאביי מפרש שר' יוחנן רק מיירי תחת הקורה, אבל בין לחיים מודה הוא שאסור, וכן מדוייק לשון רש"י (בד"ה אבל), שר' יוחנן מודה שאסור.

[2] מלבד אם היה מקום זה גבוה ג' טפחים שאז יש לו דין מקום פטור.

[3] ובאופן שאין הרוחב בין הלחיים ד' טפחים, דהרי רבא עצמו מודה שבמקום שיש בו ד' על ד' חשיב רשות בפני עצמו ואינו בטל למבוי, וגם בין הלחיים אם רחבים ד' אסורים - בלא שיתן עוד לחי אחר להתיר.

[4] פירש"י בשם רבותיו שעכ"פ יכול להשתמש עד חוד הפנימי של הלחי הפנימי ביותר. אולם כתב רש"י, דלי נראה שאפי' מפנימי ולפנים אינו ניתר, דהלחי הפנימי אינו מתיר כלל.