עירובין דף ג. א

אליבא דרב [1] במה נחלקו ב' הברייתות דלעיל וסוגיין?

מהיכן לומדים גובה המבוי? האם אמלתרא מועילה ליותר מכ'?
הברייתא לעיל דף ב: מפתתו של היכל אינה מועילה
הברייתא בסוגיין מסברא דעד כ' יש היכר לקורה,
ופתח היכל לסימן בעלמא
מועילה

איזו אמלתרא מועילה להתיר במבוי [2]?

מקיני מפסקי דארזא
לרב חמא בריה דרבה בר אבוה - קיני מועיל להתיר אינם מועילים - דאינם מושכים העין
לרב דימי בשם בני א"י - פסקי דארזא מועילים להתיר

מקצת קורה בתוך כ' ומקצת למעלה מכ' מה דין המבוי, וכן בסכך שמקצתו וכו' מה דין הסוכה?

במבוי בסוכה
ללישנא קמא דרבה [3] כשר פסול
לרב אדא בר מתנה בשם רבה [4] פסול כשר
לרבה בר רב עולא פסול פסול
לרבא [5] כשר כשר

עירובין דף ג: א

כמה טפחים יש באמות דלהלן?

בסוכה ובמבוי בכלאים
לאביי בשם רב נחמן חמשה טפחים [6] ששה טפחים [7]
לרבא בשם רב נחמן ששה טפחים עצבים - מצומצמים [8] ששה טפחים שוחקים - גדולים

כמה תהא גדולה קרחת הכרם, וכן כמה יהיה מחול הכרם, שיהיה אפשר לזרוע בהם?

אליבא דבית שמאי אליבא דבית הלל
קרחת הכרם לפחות עשרים וארבע אמות [9] לפחות שש עשרה אמה [10]
מחול הכרם לפחות שש עשרה אמה [11] לפחות י"ב אמות [12]

-------------------------------------------------

[1] אכן אליבא דרב נחמן בר יצחק לא נחלקו הברייתות, וגם הברייתא דלעיל ס"ל כהברייתא בסוגיין שאמלתרא מועילה, ולא לומדים מפתחו של היכל אלא רק לסימן בעלמא.

[2] רש"י מפרש שמחלוקת האמוראים דלהלן היא איזה אמלתרא היתה במקדש, וממחלוקת זו יש לנו ללמוד איזו אמלתרא מתירה במבוי. אמנם ברבינו חננאל ועוד ראשונים מפרשים שמחלוקתם היא איזו היא אמלתרא המתירה במבוי.

[3] ובטעם הדבר פירש רבא מפרזקיא, דסוכה היות שעשויה ליחיד לישב בה, יתכן שלא ישים לב אם יפול הסכך שתוך כ' אמה וישאר רק סכך מעל כ' אמה - ולכן יש לפסול, משא"כ מבוי שרבים עוברים בו - ודאי אחד ישים לב שנפל חלק מן הקורה שבתוך עשרים ויזכיר לחבריו. ורבינא פירש הטעם, משום דסוכה היא דאורייתא החמירו בה, ואילו מבוי הוא דרבנן והקילו בו.

[4] ובטעם הדבר פירש רבא מפרזקיא, דסוכה היות שעשויה ליחיד לישב בה - נותן על לבו לבדוק כל הזמן שיש סכך תוך כ' אמה. משא"כ מבוי שהוא של רבים, כל אחד סומך על השני ולבסוף אף אחד לא בודק. ורבינא אמר, סוכה היות שהיא מה"ת אינה צריכה חיזוק, ואילו מבוי של דבריהם צריך חיזוק.

[5] וסברתו דבעינן חלל סוכה עשרים, וכן חלל מבוי עשרים, וכיון שכאן יש מעט פחות מחלל כ' כשר, ולא בעינן שתהא כל הקורה בתוך כ' או כל הסכך תוך כ'.

[6] דיש לנו ללכת בכל דבר לחומרא, ולענין גובה מבוי וסוכה שהתרנו עד כ' אמה, יש להחמיר שלא למדוד באמות הגדולות בנות ששה אלא באמות הקטנות בנות חמשה. וכן למשך פרצת המבוי שהתרנו עד י' אמות, הוא נמדד באמות הקטנות ולחומרא. ומקשה הגמ', הרי יש בזה גם קולא, דהרי הדין הוא שמבוי שאורכו פחות מד' אמות אינו ניתן בלחי וקורה, ואם נמדוד באמות קטנות, א"כ גם מבוי שקטן מד' אמות גדולות כבר יוכל להיות מוכשר בלחי וקורה - וזו קולא. ומתרצת הגמ', דסברתו כמ"ד שמשך מבוי הוא בד' טפחים, כך שאין נפ"מ בדין אמות למשך המבוי. ואיבעית אימא רוב אמות קאמר, כלומר דאה"נ דלענין זה מודדים באמות גדולות. וכעין זה דנה הגמ' לענין סוכה.

[7] ובזה יש חומרא דצריך למדוד את קרחת הכרם ומחול הכרם שיבוארו בסמוך באמות גדולות ולא סגי באמות קטנות.

[8] והיינו לחומרא שיהיו אמות קטנות יותר, אמנם לא כסברת אביי באמה בת חמשה אלא באמה בת ששה טפחים מצומצמים.

[9] קרחת הכרם, הוא כרם שחרב באמצעיתו - כלומר שנעקרו הגפנים משם, ויש בזה ב' פירושים ברש"י למה צריך כ"ד אמות, פירוש אחד דלב"ש לא נחשב שדה בפחות משמנה אמות, ובפחות מזה הוא בטל לכרם והוי כלאים. וצריך שיהיו ב' שדות לכל צד של הקרחת, וכן צריך עוד ד' אמות כדי עבודת הכרם מכל צד, וסך הכל הוא כ"ד אמות. והפירוש השני, דגם ב"ש ס"ל כב"ה שגודל שדה הוא ד' אמות, וב' שדות הם ח' אמות, רק שס"ל לב"ש שצריך ח' אמות לעבודת הכרם לכל צד, וסך הכל הוא כ"ד אמות.

[10] ב"ה ס"ל שכל שדה מהשנים הנ"ל היא ד' אמות, ועבודת הכרם מכל צד היא ד' אמות, ובסך הכל הוא ט"ז אמה.

[11] במחול הכרם כיון שיש כרם רק מצד אחד ומצד שני הוא גדר, לא בעינן ב' שדות (לכל צד של כרם), אלא סגי בשדה אחת, ושדה ועבודת הכרם לפי ב' הלשונות ברש"י הם י"ב אמות, ועוד ד' אמות סמוך לגדר שאינם ראוים - שאין זורעים אותם כדי שלא יקלקלו שרשי הזרעים את חוזק אדמת צידי הגדר שמחזיקה את הגדר, ולכך סך הכל הם ט"ז אמה.

[12] ב"ה ס"ל ששדה היא ד' אמות ועבודת הכרם ד' אמות, וכשנוסיף עוד ד' אמות שעל יד הגדר יעלה י"ב אמות.

עוד חומר לימוד על הדף