ג: תפשוט דרב ביבי בר אביי דבעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת או לא התירו תפשוט דלא התירו, יל"ע דאולי דוקא בדרב דימי התירו שיבא בודאי לידי חיוב אם לא ירדה, משא"כ הכא אף אם לא יחזיר את ידו אולי לא יעשה הנחה ברשות הרבים.
שוורץ
סוף סוף יש ראיה שלא התירו, כי אם התירו במדביק פת מדוע לא תירצו כאפשרות לתרץ הסתירה בין הברייתות שיש חילוק בין מצב שיתכן שיבוא לידי חיוב לבין מצב שלא ייתכן לבוא לידי חיוב. ומכך שלא תירצו באופן זה מוכח שפשוט לבני בית המדרש שאין זו סברא, כי אפילו אם יבוא בוודאי לידי חיוב לא התירו.
יוסי בן ארזה
בוקר טוב ותודה רבה על הכל!
לגבי השאלה בדף ג: עי' ברש"י בסה"ע ד"ה בשוגג לא קנסוה בסה"ד 'ולאיסור נמי לא תפשוט מדקנסו מזיד וכו'
ועי' במהר"ם ובר"ן.
המהר"ם מעיר את ההערה של הרב שוורץ ומפנה לר"נ שאכן (נראה שרק למסק' ופסק) אכן משתמש בסברא זו.
כל טוב,
משה
לא הבנתי, שני הברייתות איירי באופן דיתכן שלא יבא לידי חיוב חטאת - דהיינו שלא יורידה כל היום, ואי אפשר ליישב הברייתות בזה, אבל רב ביבי איייר במצב דודאי יבא לידי חיוב
סוף סוף מדוע לא תירצו לחלק בין מצב שגם אם יוריד (כפי שאכן סביר שיהיה כאשר מדובר בזמן ארוך) לא יתחייב, לבין מצב שאם יוריד יתחייב?
מכך שלא תירצו בבית המדרש כך את סתירת הברייתות יש ללמוד שפשוט לבני בית המדרש שאין זו סברא. ומדוע זה פשוט? כי כנראה נקטו בפשטות שהבאה לידי חיוב אינה סברא להתיר את האיסור.
יוסי בן ארזה
