לכ' חברי כולל עיון הדף החשובים
כתובות טו. דעת רש"י, וביד רמה בסנהדרין פט. ביאר הסוגיא באופן אחר לגמרי, דאיירי במי שהתרו בו להרוג ישראל, וקיבל עליו התראה, והשתא מספקא לן מי נהרג, ודוקא בכה"ג אזלינן בתר רוב, עיי"ש. ובסוף דבריו הקשה ארש"י דדוקא היכא דדבר אינו ברור לנו נאמרה דינא דרוב לומר מי הרג וכהנה, אבל איך מצינו רוב לקבוע כוונתו.
ולכאורה יש להעיר בדבריו, ממה שמצינו במשנה מכשירין פ"ב, עיר שישראל ונכרים דרים בה והיה שם מרחץ מרחצת בשבת, אם רוב נכרים רוחץ בה מיד, ואם רוב ישראל ימתין כדי שיחמו החמין, ובראשונים שם פירשו דברוב נכרים אמרינן אדעתא דנכרים הוחם, ולכאורה מבואר להדיא דרוב קובע כוונתו
אברהם יוסף שווארץ
נראה דשאני התם שכוונתו לחמם עבור כל הרוחצים, והנידון הוא איך נדון את כלל הרוחצים, ובזה אזלינן בתר הרוב, דלעולם רוב הקבוצה ככולה, ולכן הקבוצה כולה נידונית לפי רובה. משא"כ כאן שמתכוון לפגוע באחד מהם, אין כאן נידון של 'רובו ככולו' כלפי היחיד, אלא במי שנפגע בסוף דיינינן שזהו היחיד שהיתה בכוונתו לפגוע, שהרי דעתו לפגוע במי שפגע, גם אם לא ידע מי יהיה הנפגע.
יוסי בן ארזה
