נלע"ד ע"פ פשוטו יש לפרש שהברייתא נקטה דינים שאינם כתובים להדיא במתנ' לט. וכן הוא הרבה פעמים שהברייתא מוסיפה דברים חדשים שלא כתובים במשנה ואינה חוזרת על מה דתנן במתנ'.

א"כ מכיון דתנן שור של חרש שוטה וקטן שנגח ב"ד מעמידין להן אפוטרופוס לכן אין הברייתא מדברת על שור שבעליו הוא חרש או שוטה מתחילה כמו במשנה אלא מיירי בציור חדש שהבעלים רק נתחרשו או נשטתו אח"כ, וכמובן שזה לא שייך אצל קטן שנתקטן אח"כ. לכן הברייתא ברישא לא דיברה כלל על קטן.

אמנם הסיפא של הברייתא דתניא נתפקח החרש נשתפה השוטה הרי קאי על הרישא שנתחרשו בעליו ושנשטתו בעליו, אבל מכיון שזה בדיוק הלשון של המשנה, לכן מאחר שהברייתא התחילה בלשון המשנה לכן המשיכה בלשון המשנה ונקטה הגדיל הקטן.

בקיצור ברישא הברייתא נקטה דינים חדשים שלא כתובים במשנה אבל בסיפא מכיון שנקטה מקצת לשון המשנה לכן נקטה כל לשון המשנה.