גור אריה: הפסוק רומז לשתי פורענויות הבאות ע"י היין: הגנות של "ויתגל" [כלומר ביזיון הגוף], ואיבוד החכמה והשכל שעל ידו באה הגלות- כי שורשו של האדם בשמים ולכן ע"י השכל הוא דבק בקב"ה וכך הוא נטוע במקומו, ולכן הגלות רמוזה כאן. ¹

גור אריה: במדרש רמזו את הגלות ב"ויתגל" (לא כרש"י שדרש מ"אהלה"), כי הגולה יוצא מהסתרו וכך הוא מתגלה ומתבזה, ודבר זה נכון על כל הנמשך אחר היין.

מהר"ל (דרוש על המצוות עמ' סא, ד"ה ומעתה): היין הוא [רוחני ו]נבדל מהגשם, מפני שהוא בא מהפנים וההסתר של הענב, ולכן יין בגימטריא סוד, והוא כנגד השכל הפנימי. כאשר בא היין באדם הגשמי יוצא האדם אל הגילוי [כי הוא לא ראוי למדרגה הפנימית של היין] ובא לידי גילוי עריות בגוף וע"ז בנפש כי הנפש דבקה בקדושה עליונה נסתרת. לכן הגיע נח לידי גילוי ערוה, ועשרת השבטים גלו כי הגיעו לידי גילוי גמור.