גור אריה: גזירה על המת שישתכח אבל אין לזה זמן קבוע, ויעקב חשב שהוא לא מתנחם כי יצרו תקיף עליו, אבל האמת היא לא כך שהרי הוא היה צדיק גמור [אלא שיוסף היה חי].

גור אריה: יעקב חשב שהוא לא מתנחם כי הוא קיווה תמיד למצוא את גופו של יוסף ולקברו, ואבלות לא חלה קודם הקבורה אם לא התייאשו מלקבור.

גור אריה: יעקב חשב שהוא לא מתנחם כי הוא ידע שאם ימות יוסף יהיה גיהנום שולט בו.

גור אריה: 12 בני יעקב הם כנגד חודשי השנה, והם מצילים אותו מדין גיהנום שהוא 12 חודש.

גור אריה: בפסוק הקודם כתוב שיעקב התאבל, ואין דרך להתאבל ואחר כך לבכות.

גור אריה: כתוב "ויבך אותו אביו"- היה בוכה עם יעקב אבל בלעדיו הוא לא היה בוכה, כי יצחק ידע שיוסף חי.

גור אריה: זה נודע ליצחק ברוח הקודש כי החרם היה רק שלא יוודע הדבר ליעקב.

גור אריה: מאחר שהדבר התגלה ליצחק ולא ליעקב, הבין יצחק שאין רצון הקב"ה לגלות זאת ליעקב.

גור אריה (לח, ב): כיוון שכבר נולדו י"ב שבטים והם נחשבים לאומה, הכנעניות בטילות אצלם והן בכלל ישראל.

גור אריה (לח, ב): באותו הזמן הם נעשו לאומה בפני עצמה ולא ראוי שבאותה שעה הם יתחברו אל אומות אחרות.

גור אריה (לח,ב): כשם שיצאו מיעקב כל השבטים ולא היה בו חסרון, כך ראוי שיצאו ממנו גם הנקבות.