נחלקו בגמרא מה היא ברכת "בכל": לרבי מאיר שלא היתה לו בת, לרבי יהודה שהיתה לו בת, ואחרים אומרים שבת היתה לאברהם ובכל שמה. לר"א המודעי איצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו. לרבי שמעון בן יוחי אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא. וצריך ביאור מה כוונת כל אחד מהחכמים?
מהר"ל (חידושי אגדות ח"ג עמ' ע"ד ד"ה וה' ברך, בבא בתרא דף טז:): לר' מאיר ה' בירך את אברהם שלא תהיה לו בת כדי שלא יצטרך להשיאה לעובד ע"ז. לר' יהודה הייתה לו בת מפני שנתברך בכל- ואפי' בבת. לדעת אחרים אברהם נתברך בכל וגם בת בכלל, כלומר שבכח הייתה לו בת, אבל היא לא יצאה אל הפועל בפרטות כדי שלא יצטרך להשיאה לעובד ע"ז [והיה לו את הברכה של הבת מבלי שתהיה לו בת בפועל]. עיי"ש. ועוד- ברכתו של אברהם הייתה שלמה לגמרי ודבר זה נקרא בת כי הזכר הוא העיקר והנקבה באה להשלים את המציאות ועל ידה האדם אינו חסר, ולכן ע"י שנתברך בשלמות נקרא שהייתה לו בת ובכל שמה. לדעת ר"א המודעי אצטגנינות הייתה לאברהם כי אברהם הוא אב המון גויים- הוא ההתחלה וממנו נמשך הכל, והאצטגנינות היא סדר השמים שמורה מה יהיה באחרית, וכולם היו מקבלים מאברהם סידור והנהגה [כי הוא לימד את התכלית והמטרה של הבריאה]. לדעת רשב"י ע"י אברהם היו מתרפאים הכל כי החולה משתנה מברייתו, אבל יש באדם כח טבעי לחזור למה שהיה בתחילה ואותו כח לא משתנה בחוליו, ואברהם הוא תחילת הבריאה ולכן הוא מחזיר את הכל להיות כאשר היו בתחילה. עיי"ש.
ואברהם זקן: בגמ' דרשו מכאן שעד אברהם לא הייתה זקנה, וצריך ביאור למה דוקא אצל אברהם התחילה הזִקנה?
מהר"ל (חידושי אגדות ח"ג עמ' נ ד"ה עד אברהם, ב"מ דף פז:): לעת זִקנה שִׂכלו של אדם גובר וכוחות הגוף נחלשים, וכן התורה מתשת את כח הגוף וכח השכל גובר, וע"י אברהם קיבל העולם את מעלת השכל, ולכן ראוי שהוא יהיה הזקן הראשון. עיי"ש.
שאלות על רש"י
רש"י: בכל עולה בגימטריא בן: כיצד משמע מ"בכל" שהיה לו בן?
גור אריה: אם לא זו הכוונה, קשה למה נכתב דבר זה כאן?!
רש"י: ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה: אם הכוונה לבן למה לא נכתב הדבר בפרוש?
גור אריה: הפסוק בא להשמיע שהבן נחשב 'כל', כי אם לא היה לו בן- כל הברכה שברכו ה' לא היה נחשב לכלום.