מהר"ל (גבורות ה' פ"ח עמ' מד): לדברי הגמ' במגילה (דף לא:) שאל אברהם 'במה אדע שאירשנה ירושת עולם' ואף אם יגלו בניו הארץ עדין ירושה להם, אלא שאלתו הייתה שאולי יחטאו בניו ויעברו מהעולם ואז לא תתקיים ירושת הארץ. ענה לו הקב"ה שהם יתקיימו בזכות הקרבנות, כי מי שהוא פחות בעצמו, כאשר הוא חוטא נוספת פחיתות על פחיתותו ואין לו כפרה בקרבן, ורק ישראל שבעצמם הם מסולקים מהחטא, והחטא הוא מקרי להם, יש להם כפרה ע"י קרבן או ע"י תורת הקרבנות.

מהר"ל (גבורות ה' פ"ח עמ' מו ד"ה אמנם): במדרש מבואר ששאלת אברהם הייתה באיזה זכות ירשו את הארץ כי הארץ קדושה ומקיאה את החוטאים, ולכן ענה לו ה' בזכות הקרבנות, כי רק מי שבעצמותו טהור והחטא מקרי אצלו, יכול להתכפר ע"י הקרבנות.

מהר"ל (גבורות ה' פ"ח עמ' מז ד"ה וירד): יש דעה במדרש שאברהם שאל אות על הירושה אע"פ שעל הבנים לא שאל, כי בנים יש לכל אדם, ואחר שהבטיחו ה' אין לו לחשוש, אבל על נתינת הארץ יש לו לחשוש ולבקש אות. עיי"ש.

מהר"ל (דרך חיים פ"א מ"ב עמ' כז ד"ה וגם העבודה): העבודה היא אחד מהעמודים שעליהם העולם עומד כי אין מציאות לשום נברא אלא אם הוא צורך גבוה, וזה ע"י שהוא עבד לה' כי לעבד אין מציאות לעצמו אלא במה שהוא משמש לרבו, ולכן שאל אברהם "במה אדע" כי הבריאה נבראה לעובדו והחוטאים יאבדו. ענה לו ה' שהקרבנות שהם עבודה יכפרו עליהם.