[1] ס"ל דלכו"ע הבהמה נחשבת יד לאבר אחד, ולענין טומאה ודאי שהיא מעבירה לו טומאה, רק נחלקו האם יש יד להכשר.

[2] פי', לכו"ע בהמה נעשית יד לאבר וגם יש יד לענין הכשר, רק מיירי בכה"ג שעדיין לא חשב על האבר להאכילו לגוי בשעת השחיטה שהיא שעת ההכשר אלא אח"כ, ור"מ סובר הכשר קודם מחשבה הוי הכשר, ור"ש ס"ל שאינו מועיל.

[3] ס"ל שלכו"ע אין יד להכשר כלל, ומיירי שניתז בתחילת השחיטה מהדם על האבר הזה, אלא שנתקנח הדם בין סימן ראשון לשני, דר"מ ס"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וגם הדם שבהתחלה דם שחיטה הוא, ור"ש סובר שאינה לשחיטה אלא לבסוף, והוי דם מכה שאינו מכשיר.

[4] ס"ל שמחלוקתם תלויה במחלוקתם דלעיל (דף לה:) שר"ש סובר שהשחיטה היא מכשרת את הבשר לקבל טומאת אוכלין, ור"מ סובר שדם שחיטה מכשיר, ולכך לר"מ הדם שחיטה מכשיר גם את האבר, אולם לר"ש כיון שאין השחיטה מועילה לאבר המדולדל לכן היא גם לא מכשירה אותו לקבל טומאה.

[5] ואפי' אם היה הקישות טמא קודם - נטהר מתי שיונק מן הארץ.