[1] כל שתיעבתי לך הרי הוא ב"בל תאכל". מלבד דברים שיש גזה"כ מפורשת שלא נאסרו, כמו "מעשה שבת" וכו', כמבואר בסוגיין.

[2] ככלל של ר' אבהו שכל מקום שנאמר "לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע", מלבד במקומות שהכתוב הוציאם מן הכלל.

[3] האמור גבי קרבן פסח. והנה תיבת "מבושל" מיותרת - שאינה מוסיפה כלום על תיבת "ובשל", אלא שהיא באה לדרשה לומר לך יש בישול אחר שהוא כזה (שהוא אסור כמו קרבן פסח), והוא בשר בחלב.

[4] כיון שהלימוד הוא להשוות דין בשר בחלב לאיסור קרבן פסח, א"כ כמו בקרבן פסח שכשנפסל מאכילה הוא אסור גם בהנאה שהרי הוא טעון שריפה, כך בבשר בחלב אסור בהנאה.

[5] פי', גבי פסולי המוקדשים כתיב (דברים יב:כה) "לא תאכלנו" ושם מיירי לגבי איסור דם, ודם לא צריך קרא דהכא - דהא כתיב ביה קראי טובא שדם אסור, וכיון שהוא מיותר יש לדורשו על איסור בשר בחלב באכילה. והטעם שאנו דורשים דוקא לבשר וחלב ולא לאיסור אחר, משום דהוי דבר הלמד מענינו (אחד מי"ג מדות שהתורה נדרשת), דהרי הכתוב מדבר בשור פסולי המוקדשין שנפדו, שהן שני מינין המעורבים במין אחד - כי הם מותרים באכילה כחולין ואסורים בגיזה ועבודה כקדשים, וא"כ יש לנו לדרוש הייתור הכתוב שם דומיא דהכי בשני מינים המעורבים דהיינו בשר וחלב שנתבשלו.

[6] נאמר כאן בבשר וחלב "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך", ונאמר להלן "ולא יהיה קדש בבני ישראל" - מה להלן באיסור הנאה אף כאן איכא איסור הנאה.

[7] אלא תתן אותה לגר אשר בשעריך או תמכור אותה לנכרי, ומסיים הפסוק: "לא תבשל גדי בחלב אמו", וא"כ יש לדרוש שאמרה תורה כשתמכרנה לנכרי לא תבשל אותה בחלב ותמכרנה, כי בשר וחלב אסור בהנאה.

[8] נאמר כאן בבשר וחלב "כי עם קדוש אתה" ונאמר להלן (שמות כב:ל) "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" ודרשינן גז"ש קדוש קודש, דמה להלן אסורה טריפה באכילה אף כאן אסור בשר בחלב באכילה.

[9] ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שאסור בהנאה וכו', ומקשה הגמ' כמה פירכות ודוחה אותם (כי יש להוכיח מחמץ ופסח וכלאי הכרם).