12th Cycle dedication

CHULIN 79 (14 Elul) - This Daf has been dedicated in honor of the Yahrzeit of Yisrael (son of Chazkel and Miryam) Rosenbaum, who passed away on 14 Elul, by his son and daughter and their families.

חולין דף עט. א

פרדות דלהלן, האם מותרים זה בזה או לא?

בנולדים מן הסוס ואביהן חמור בנולדים מן החמור ואביהן סוס
הנולדים מן הסוס ואביהן חמור מותרים לר' יהודה: אסורים
 
לחכמים: מותרים [1]
הנולדים מן החמור ואביהן סוס לר' יהודה: אסורים
 
לחכמים: מותרים
מותרים

חולין דף עט: א

האם אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי?

כלאים (עז ורחל - ששניהם מין בהמה) כוי (תיש וצביה - בהמה עם חיה)
לרבנן נוהג נוהג
לר' אליעזר נוהג אינו נוהג

לרב חסדא באיזה כוי נחלקו ר"א ורבנן ובאיזה לא לענין אותו ואת בנו?

כשהאם צביה כשהאם באה מתיש הבא על הצביה [2] כשהאם תישה
לרבנן אינו נוהג נוהג נוהג
לר' אליעזר אינו נוהג אינו נוהג נוהג

חולין דף עט: א

כוי ביום טוב, האם מחללין יום טוב לענין מצות כיסוי הדם הנוהגת דוקא בחיה, או לא?

בהבא מן התיש הבא על הצביה בהבא מן הצבי הבא על התישה
לרבנן שוחט ומכסה לכתחילה
 
- צבי אפי' מקצת צבי
להו"א: שוחט ומכסה
 
למסקנא: אינו שוחט [3]
לר' אליעזר שוחט ומכסה לכתחילה
 
- דהוא חיה גמורה
שוחט ואינו מכסה
 
- דהוא בהמה גמורה [4]

האם יש חיוב לישראל לתת מכוי מתנות כהונה של זרוע לחיים וקיבה הנוהגים דוקא בבהמה?

בהבא מן התיש הבא על הצביה בהבא מן הצבי הבא על התישה
לרבנן פטור [5] חייב בחצי מתנות
 
- שה ואפי' מקצת שה
לר' אליעזר פטור
 
- דלא אמרינן שה ואפי' מקצת שה
להו"א: חייב בכל המתנות
 
למסקנא: פטור מכל המתנות [6]
-------------------------------------------------

[1] וביאר שמואל מחלוקתם דר' יהודה ס"ל דאין חוששים לזרע האב ולכך הנולדים מן הסוס אף שאביהן חמור חשובים כסוס, ולכן אסורים בסוג השני של הפרדות - דהיינו בנולדים מן החמור. (אמנם אינם כסוס גמור להתירם בסוס הנולד מסוס וסוסה - פרי עם האם - כיון דרק מספקא ליה אי אין חוששים לזרע האב, ואולי כן חוששים ולכך אי אפשר להתיר). אכן חכמים שס"ל שכן חוששים לזרע האב, לשיטתם כל מין פרדות אחד הוא ומותרים זה בזה, כי כל אחד יש בו חצי חמור וחצי סוס.

[2] הנה אמר רב חסדא, הכל מודים כשהאם צביה שאינו נוהג בהם אותו ואת בנו, דהיות שהיא חיה ובנה בהמה לא שייך בזה אותו ואת בנו, דקפדינן שהאם תהיה בהמה דוקא, ולכך בלהיפך כשהיא תישה והבן צבי כן נוהג. ונחלקו ר"א ורבנן בכה"ג של כוי הבא מן התיש שבא על הצביה, ואותו כוי הוליד ולד, ושחט לכוי ולולדו, רבנן סברי שחוששים לזרע האב (דהיינו לסבא שהיה תיש) ואמרינן שה ואפי' מקצת שה, והכוי (שהוא האמא כאן) חשוב בכלל בהמה לאיסור אותו ובנו. ור' אליעזר ס"ל דאין חוששים לזרע האב ולא אמרינן שה ואפי' מקצת שה, וא"כ הכוי שהוא האם חשוב מן חיה, וכששוחט לכוי עם בנה לא עבר על אותו ואת בנו.

[3] בהו"א הבינה הגמ' דלרבנן דס"ל שחוששין לזרע האב וגם ס"ל דצבי ואפי' מקצת צבי, א"כ שפיר צריך כאן כיסוי מצד זרע האב שבו, ושוחט ומכסה לכתחילה ביו"ט. ודוחה הגמ', דלרבנן ספוקי מספקא להו אי חוששין לזרע האב, וא"כ יש כאן צד שלא חוששים והוא בהמה טהורה, ולכך אין שוחטין אותו ביו"ט.

[4] ובפשטות הטעם דר"א משום דאין חוששין לזרע האב, והיא בהמה גמורה. אכן למסקנא אמרינן דגם ר"א מספקא ליה אי חוששין לזרע האב, אלא שהדין לא ישתנה, וכדמתרץ לה רב פפא לקמן (דף פ. וע' בטבלאות שם).

[5] דהנה בחצי הראשון הוא פטור כיון שאמו צביה, ועל החצי השני של צד האב, כיון שרבנן מספקא להו (לפי המסקנא הנ"ל) אי חוששין לזרע האב, על הכהן להביא ראיה שחוששים, וכיון שאין לו ראיה - המוציא מחבירו עליו הראיה.

[6] בהו"א סברנו בדעת ר"ע דס"ל בודאי שאין חוששין לזרע האב, ולפ"ז היה צריך להיות דין הכוי הזה שאמו תישה כדין בהמה גמורה שנוהג בה מתנות כהונה. אכן למסקנא אמרינן שס"ל לר"א דספק האם חוששין לזרע האב, וכיון שהוא ספק בכולו שמא הוא מקצת חיה - וס"ל דלא אמרינן שה ואפי' מקצת שה, הרי שהכהן הוא מוציא מחבירו ועליו להביא ראיה שלא חוששין לזרע האב.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף