[1] והכי ס"ל נמי לרבא בר חיננא, ולכך לא טרח לבדוק את הסכין של אותו טבח שלא בא לפניו לבודקה, דהא גם אם תמצא יפה, משמתים ומעבירים אותו ומכריזים על בשרו שהוא טריפה.

[2] מגל קציר יש לו שינים קטנות וכפופות, אלא שהם נוטות לצד אחד, ואם שוחט בצידם האחר, דהיינו בדרך הליכתו - אין השינים נרגשות כלל, ולכך אינם אוגרות ואינם חונקות לסימנים.

[3] לפירוש הראשון ברש"י שחיטתו כשרה, דאין מקום הגרמה אלא כשהגרים מהקנה לצד הראש - דהיינו שיצא מן הקנה, אבל אם הגרים לצד הראות ששם יש לשאר הטבעות - שחיטתו כשרה, ולא איכפת לן מה שיצא מהטבעת הגדולה, [אכן כל זה אם לא נכנס בתוך שאר הטבעות, אלא רק יצא מהטבעת הגדולה, אולם אם נכנס ג"כ תוך הטבעות האחרות - שחיטתו פסולה, דלפירוש זה שאר הטבעות אינם חשובות מקום שחיטה]. ולפירוש שני ברש"י, שחיטתו פסולה לרבנן, דהגרמה נקרא כל שלא גמר כל השחיטה בטבעת שהתחיל (ולר' יוסי ב"י - רוב שחיטה), ולא משנה לאיזה כיוון הגרים, תמיד פסול. ויוצא לפירוש זה, ששחיטה כשרה היא דוקא בתוך הטבעת, אבל בין טבעת לטבעת אינו מקום שחיטה. ולישנא קמא הוא להיפך, ששחיטה כשרה היא בין טבעת לטבעת, ובתוך הטבעות (מלבד הטבעת הגדולה), אינו מקום שחיטה.

[4] בהמשך הגמ' בעמוד ב' אמרינן, שאף שריב"י "כן אמר" בזה ששחיטתו כשרה, מ"מ ס"ל לרב ושמואל שאין הלכה כמותו בזה.

[5] כבר הזכרנו שלפירוש הראשון ברש"י אין מקום שחיטה בתוך שאר הטבעות אף שהקנה הולך בתוכם, דמקום שחיטה הוא דוקא במקום שיש את הקנה לבדו בלא הטבעות - והיינו בין טבעת לטבעת, או בטבעת הגדולה שהיא מקפת לכל הקנה. ולפ"ז חידשו רב ושמואל, דאף שס"ל לריב"י שרובו ככולו לענין הגרמה, ולא פסל בהגרים במיעוט אחרון, מ"מ לעשות לשאר הטבעות מקום שחיטה מחמת מה שהם מקיפות לרוב הקנה, זה לא אמרינן, ולכך אם שחט בהם שחיטתו פסולה, וכ"ש אם שחט רק רוב טבעת בשאר טבעות ששחיטתו פסולה, דרוב טבעת הוא פחות מחצי הקנה.

[6] נקטנו דלא כדברי המהר"מ, אלא שהנראה לפרש בתוס' הוא כפירוש האית דמפרשי (ולא פירוש חדש), וכדמוכח מרש"י לקמן בעמ' ב' ד"ה הכי קאמר, וע' תוס' רא"ש ובאחרונים.

[7] האית דמפרשי ס"ל להיפך, שבשאר הטבעות הוא ג"כ מקום שחיטה, ובין הטבעות אינו מקום שחיטה (ולכן אם הגרים ויצא מאיזה טבעת שיהיה החוצה - פסול). ולפ"ז אם שחט לכל הטבעת ולא הגרים - שחיטתו כשרה גם בשאר טבעות, ורב ושמואל שפסלו מיירי ששחט רק לרוב הטבעת, וכיון ששאר הטבעות אינם מקיפות לכל הקנה אלא לרובו, הרי שאם שחט לרוב הטבעת - לא שחט לרוב הקנה, ולכך שחיטתו פסולה גם אליבא דריב"י. [כן פירשו תוס' ד"ה אבל, וע' ברש"י לקמן בעמ' ב' ד"ה הכי קאמר].

[8] פי', אף שריב"י ס"ל שאם הגרים אחרי ששחט את הרוב - כשרה, היינו דוקא בטבעת הגדולה, אבל בשאר טבעות שחיטתו פסולה, גזירה רוב חלל הקנה אטו רוב הטבעת, שבשאר טבעות רוב הטבעת אינו רוב חלל הקנה ושחיטתו פסולה מדינא, ולכן גזרינן ברוב חלל הקנה בשאר טבעות.

[9] וזהו דוקא לענין איסור והיתר, שבני בבל כפופין לבני א"י, אולם לדיני ממונות הוא להיפך, דבני א"י כפופים לבני בבל (תוד"ה כיון).

[10] מבואר בסוגיא להלן (לפחות לחד לישנא) דר' יוחנן פסק כר' חנינא בן אנטיגנוס שאין פסול מוגרמת אם שחט למעלה מטבעת הגדולה, והיינו כל ששחט משיפוי כובע ולמטה היא כשרה. אלא שר"ל הכשיר אפי' בשיפוי כובע ולמעלה, ובזה חלק עליו ר' יוחנן שפסולה.

[11] רש"י פירש "שחט ולא פגע", היינו ששחט למטה מן החיטי לצד מקום הגוף, ולפ"ז כששחט ופגע בחיטי הוא חידוש יותר גדול להתיר. [ושיטת התוס' להיפך "ששחט ולא פגע", היינו ששחט מהחיטי ולמעלה לצד הראש. ולרש"י באופן זה לכו"ע פסול].