[1] וזו ביניהם, אבל שאר השדות שיש באותו בקעת שדות לא נתשדפו. וכך הוא הנידון גם לקמן גבי חוכר.

[2] ולא יכול החוכר לומר לו שאם משום קללה שלו - היה מתקיים בו "כי נשארנו מעט מהרבה", דאם היה ראוי שיתקיים בו זאת - היה מתקיים בו בשדותיו שלו, אבל בשדה שהיא מוחכרת שאין לו בה אלא מעט לא נקרא "כי נשארנו" וגו'. משא"כ גבי המחכיר שגוף הקרקע שלו - שייך בו המקרא הנ"ל (תוד"ה אי).

[3] זו השעה שרגילים הפועלים להכנס לאחר תשע שעות ביום קרוב לסוף העשירית, אז נמצאת כימה שהוא זנב הטלה מעל ראש הפועלים דהיינו באמצע הרקיע.

[4] לסוף שעה עשירית בחודש אדר, אחר שמונה שעות משהתחיל מזל טלה להעלות, אז זנבו נמצא באמצע השמים מעל ראש הפועלים.

[5] כתבו תוס' שזו השעה שנכנסים הפועלים לביתם וכבר חושך ויכולים הפועלים לראות זנב הטלה שמעל ראשם.

[6] לסוף שעה שתים עשרה בחודש שבט, אחר שמונה שעות משהתחיל מזל טלה להעלות, אז זנבו נמצא באמצע השמים מעל ראש הפועלים.

[7] דהשדה עשתה שליחותה לעשות פירות טובים, ורק אח"כ החמיץ היין ונתקלקל, ואין לחוכר להפסיד משום זה.

[8] כיון שעדיין הענבים צריכים לקרקע - זה נקרא, דלא איחר יותר מן המנהג להניחם בשדה קודם הבצירה, לכן לא נחשב שמזלו של החוכר גרם, וגם המחכיר מפסיד.

[9] והסיקה הגמ' דטעמו שלפעמים הוא זרע שנה קודם חטים ואם יזרעה עתה שעורים תתקלקל השדה לגמרי. והתוס' (בד"ה האי) פירשו בהיפך, שע"י שזורע שנה חטים שנה שעורים עדיף טפי, ואם יזרע שנתים רצוף מאותו מין יקלקל את האדמה, ולכן הוא קפידא במה שאומר לו לזרוע.