[1] וילפינן מ"דיש" דוקא שיהיה גידולי קרקע, וכן שיהיה גמר מלאכה.

[2] דהיינו שיש בצלים סריסים שלא יגדלו יותר ממה שגדלו - והוא מנכש אותם. ועיקר כוונתו בשביל הנשארים שיגדלו היטב. ואין צריך לומר שאם מנכש עשבים שוטים בין הבצלים והשומים - שודאי לא אוכל שזה לא מיקרי גמר מלאכה, דהרי הם באמצע גידולם.

[3] כי עיקר מה שעושה - הוא בשביל שיגדלו הנשארים, ואצלם אין זה גמר מלאכה עדיין.

[4] וילפינן מ"דיש" דוקא דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר.

[5] וכל אחד יש לו את הגמר מלאכה שלו, פירות שאין עושים מהם חלה - הגמר מלאכה שלהם הוא מתי שנגמרו למעשר, אבל דברים שיש בהם חיוב חלה הגמר מלאכה שלהם הוא רק מתי שיגמרו לחלה. ונפ"מ בטוחן חטים ומנפה את הקמח - שכן אוכל אף שכבר נתחייבו במעשר מ"מ כיון שעדיין לא נתחייבו בחלה אלא מלישה והלאה, פועל אוכל בהם.

[6] לרש"י ולר"ת (בתוס' ד"ה פועל), אסור אפי' בענבים שאינם ראוים לאכילה בלי תיקון. ולר"י אף ענבים ודבר אחר מותר לאכול אם הם ראוים לאכילה גם בלי תיקון. ולדידהו, הברייתא שהתיר לפועל לספות במלח ולאכול מיירי בענבים שהיו ראוים לאכול בלי ספיתה, ולכך הותר לפועל לאוכלם כן.

[7] פי' דכיון שהוא עושה פעולה להמתיק את הענבים, א"כ זה דומה לענבים ודבר אחר. או כיון שסוף סוף אוכל את ענבים בלחודייהו - לא הוי ענבים ודבר אחר. ולרש"י כל ההלכות נאמרו גם בראוים לאכילה בלי תיקון. ובתוס' (בד"ה פועל) כתבו, דדוקא בענבים שאינם רואים לאכילה בלא תיקון דבראוים לאכילה כמות שהם מותר.

[8] אבל אם לא קצץ ולא ספת במלח, יכול לאכול אפי' שתים שתים בלא מעשר.

[9] היינו בבבל או במצרים, שתיקנו שם מעשר מדרבנן - כיון שקרובים הן לא"י.

[10] ע"י ספיתה במלח, משמע מהגמ' ומרש"י (בד"ה מותר) דחייב במעשרות מדאורייתא בארץ ומדרבנן בחו"ל. וע"י קציצה - דהיינו מקח, כתב רש"י (ד"ה שתים) דאף בא"י אינו חייב אלא מדרבנן, וכמבואר לעיל (בריש דף פח:).