[1] לתי' א' בגמ' אין להם עליו תרעומות. ולתי' ב' יש להם תרעומות משום אל תמנע טוב.

[2] ואם כולם נשכרים בארבע יש להם ארבע, ואם בשלש בשלש - אבל אם היו פועלים אלו בעצמם בעלי שדות, ולא היו מזלזלים בעצמם להשכר בזול, או שטוענים שעשו עבודה טובה יותר מחמת ששכר אותם ביותר (והדבר לא יכול להבדק) - יש להם עליו זכות תרעומות. וכן בכה"ג שיש פועלים נשכרים בארבע ויש שנשכרים בשלש ג"כ יש להם תרעומות.

[3] כן כתבו תוס' ד"ה דעתייהו שכל הסוגיא היא ב"שכרכם עלי", וברש"י ד"ה דעתייהו משמע שגם ב"שכרכם על בעה"ב" יש נפק"מ לענין תרעומת. [וע' רמב"ם פ"ט ה"ג שפסק בסתמא, ודו"ק].

[4] כתבו הרי"ף והרמב"ם (שם) שאין להם אלא ג'.

[5] כמבואר לעיל שמשלם שלש מבעה"ב ואת הרביעי מכיסו.

[6] וכנ"ל בהערה שתים כל פירוט הדינים.

[7] דמסכים שיהיה שליח לקבלה, וא"כ הוא אינו שליח כלל, דשליח קבלה לא מינתה אותו האשה, ושליח הולכה לא מינה אותו הבעל, ולכן אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת. דאם היה סומך על דיבור האשה היה צריך להיות הדין שיהיה שליח להולכה, ומעת שיגיע הגט לידי האשה היתה צריכה להיות מגורשת.

[8] דכאן י"ל שהטעם שאינה מגורשת אינו משום שהבעל סומך על דברי השליח, דאפי' אם היה סומך על דברי האשה שאמרה "הבא לי גיטי" - וממנה אותו שליח הולכה לא מהני, כי השליח עקר את שליחותו, דהרי הוא כאומר שאינו רוצה לטרוח להיות שליח הולכה שצריך להגיע עד האשה, אלא רוצה להיות רק שליח קבלה - שבקבלתו מיד נגמרת השליחות, ושליח לקבלה - הוא אינו, דהרי לא מינתה אותו האשה ולכן אינה מגורשת כלל.

[9] דאומר להם לכו והשכירו את עצמכם לבעל הבית אחר.

[10] פי', כגון חמרים שהלכו ולא מצאו תבואה, או פועלים שהלכו לשדה ומצאו אותה לחה, אז הדין שבעה"ב משלם שכר יום עבודתם, כיון שכבר הוא אמצע היום עד שהלכו וחזרו - ולא יוכלו למצוא מישהו אחר שישכירם. אלא שאינו דומה השכר של מי שעבד למי שישב ולא עבד, ולכן מפחית להם משכרם כמה אדם שעובד איזה מלאכה ומרויח, שיסכים ליטול פחות וישב בטל באותו היום ולא יעבוד. ואת הסכום הזה משלם להם.

[11] שאומרים לו לך שכור לך פועלים אחרים במקומנו.

[12] ומיירי היכא שהיה השכר העבודה - שתי סלעים. חצי עבודה - סלע אחד. הוזלה העבודה - היינו שההשלמה היא חצי סלע. הוקרה העבודה - היינו שההשלמה היא סלע וחצי.

[13] _מקרה זה לא מבואר בתוס', ואף שלא מפסיד בעה"ב דהרי ימצא פועלים בחצי סלע להשלים, מ"מ כיון שחזרו הפועלים ידם על התחתונה ולא יקבלו סלע וחצי, אולם סלע יקבלו דלא הפסיד בעה"ב בחזרתן.

[14] לפי הלישנא קמא גם הברייתא וגם ר' חייא אמרו אותו דבר, ומה שהוצרך רב לומר שר' חייא אמר שנותן כפועל בטל, הוא משום שלא סיימו לומר לפניו את המשך הברייתא שג"כ אומרת כן להדיא.

[15] כי היו צריכים להבין בבדיקתם שהשדה היא תהיה לחה - ולא תהיה ראויה לעבודה למחר.