[1] אם קיבל הלוקח על עצמו אחריות - הרי שמאותה שעה החבילה היא כמו מלוה אצלו, ומה שנותן לו כמקום היוקר הוי רבית.

[2] והטעם משום שהוי הלואה של סאה בסאה.

[3] כן הוא לפירש"י, אולם התוס' (בד"ה בתורי) הביאו בשם ר"ח שהכוונה על מכירת הוולדות שיוולדו בעדרו השנה, ששם יש הפסד הרבה שכמה מפילות, ויש בזה הרבה יותר הפסד מתיוהא של פרדס, ולא נראה כאגר נטר.

[4] פי', דפעמים שיש הפסד בפרדס ע"י ברד או גשמים חזקים או קרח, ואז מפסיד הלוקח הכל, וכיון שמקבל עליו הלוקח כל ספק ההפסד לא מיחיזי כאגר נטר.

[5] פי', אם נתן לו מנה ויכל לקנות בזמן הבציר בזולשפט (שהוא נמל ששם יש שוק גדול ליין בשעת הבציר בזול), י"ב חביות, ועכשיו שנתייקר יכולים לקנות רק עשר חביות, צריך חברו להוסיף משלו עוד שני חביות - כדי להשלים את מה שהסכימו לקנות יין בזול בשעת הבציר.

[6] דכיון שהתנה יין זה - שהוא יין מסוים, א"כ יתכן שהמוכר כלל לא היה מוכר לו, ולכן אין כאן התחייבות.

[7] דכל מה שנכנס השליח לספק זה לקבל מעות כדי לקנות לו יין בזול - הוא משום שסמך בדעתו שיוכל לעשות כן, אבל כשלבסוף לא יכל לעשות כן - דאינו בידו (דשער הזול של זולשפט הוא רק זמן קצר, - תוד"ה התם) - פטור, כדין אסמכתא דלא קניא. אולם היכא שהוי בידו - כמו גבי אריס, הדין שחייב לשלם במיטבא כל ההפסד.