[1] דמשעת זקיפה נחשב כאילו גבה את הרבית, ועכשיו יש הלואה חדשה בסכום יותר גדול - ועליה אין רבית, ולכן הגם שנתגייר משלם לו הישראל את כל הסכום.

[2] כדי שלא יאמרו בשביל להפטר מהמעות רבית נתגייר, ולכן לא גזרו איסור רבית דרבנן באופן זה.

[3] ס"ל לר"מ שקונסים ההיתר - שהוא הקרן, אטו האיסור - שהוא הרבית, ולחכמים לא קונסים היתר אטו איסור.

[4] אולם גובה בשטר מבני חורין את הקרן, משום שהשטר לא נפסל בכך - דאין אלו עדי חמס, דהרי לא הרויחו כלום.

[5] וכתבו תוס' דאו שמיירי ברבית דרבנן שלא נפסלים העדים, או אפי' ברבית דאורייתא כיון ד"לא תשימון" משמע לאנשים שקאי על המלוה והלוה ולא על העדים - לכן כשרים דהם נחשבים כשוגגים באיסור.

[6] ובתחילה כתבו התוס' שבשטר אינו גובה כלל אפי' מבני חרי. ושוב כתבו, דעוד נראה שאפי' אם יש עדים אחרים על הלואה הזו או שהיה חייב מודה, אינו גובה כלום, דקניס ר"מ את המלוה ברבית שיפסיד מעותיו, קרן דומיא דרבית.

[7] אבל מבני חרי אה"נ דגובה.

[8] פירש ר' יוחנן שגם רבנן מודים בכה"ג דשטר מוקדם שהוא פסול, משום שיש לגזור שמא יבוא לגבות בו מזמן ראשון.

[9] כגון המעשה בגמ', שאחד נתן את שדהו במשכנתא לחברו, ואחר ג' שנים אמר המלוה או שתמכור לי את השדה או שאטמין את השטר משכנתא ואגיד שהיא לקוחה אצלי ואכלתיה שני חזקה ואבד לי השטר. ומחמת ההכרח מכר לו, אולם קודם לכן הקנה את השדה לבנו קטן כדי להבריח אותה ממנו.

[10] וכדרב אסי דאמר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו - וגם כאן הוא מודה על השטר שהוא אמת ושמכר לו באחריות. ולכך אף שבטל השטר לענין המכירה לא בטל לענין אחריות.

[11] דניתן השטר להכתב, דהגזלן הזה רוצה לקיים את המכירה לבסוף, או משום שלא יקראו לו גזלנא, או משום שנוח לו לעמוד באמונתו, ולכן זה לא דומה למקרה כאן שהוא נתכון רק להבריח ממנו.

[12] וכגון שהיה הוא תחילה לקוצרים וכו'.

[13] ויכול לפסוק אפי' כשער הגבוה (פי', שער הזול, שנכנסים הרבה פירות במעט מעות) - דהיינו שפוסק עמו שאם ירד השער יתן לו כפי השער הנמוך. ואם לא פסק עמו כשער הגבוה, לת"ק נותן לו כפי השער שהיה בשעת המכירה. ור' יהודה חולק וסובר שאפי' שלא פסק כשער הגבוה - כמאן דפסק דמי, דיכול לומר שאו שיתן לו כפי שער הגבוה או שיחזיר לו את מעותיו, וימצא לקנות בזול במעותיו.

[14] בשוק של עיירות קטנות מבואר בדברי ר' יוחנן שאין פוסקים שם על שער שבשוק, כיון שמשתנה שם השער בקלות.

[15] אכן לגבי זבל - אם יש לו פרות, יכול לפסוק עמו כל השנה אפי' שלא יצא השער, ור' יוסי חולק וסובר שרק אם היה לו זבל באשפה יכול לפסוק עמו כן.