[1] ומקשה הגמ' דתיפו"ל שצריך להוציאה משם משום אבידת קרקע, ומתרצת הגמ' שמיירי בכרם של כותי, ובאופן שאין חשש שמא יהרוג אותה הכותי, דמיירי שלא הורגים לפני שמתרים. ואם נאמר שמיירי שהתרו בה ולא שמע - הרי זה אבידה מדעת ופטור.

[2] דמזה שהוצרכה התורה לכתוב את שני הפסוקים, ולא כתבה רק פסוק אחד של טעינה ואני הייתי אומר שאם טעינה חייב כ"ש שפריקה חייב, ש"מ שבאה התורה לומר שפריקה היא בחנם וטעינה היא בשכר.

[3] ס"ל לר"ש שאין הוכחה מהפסוקים מה מדבר בפריקה ומה מדבר בטעינה, וכיון שכן צריך לכתוב את שניהם כדי שלא תעמיד רק בפריקה ותאמר שאין מצות טעינה.

[4] פי', שאינו רוצה להתפרנס משל עצמו אפי' שיש לו, אלא מסגף את עצמו ברעב, ולכן מלוים לו כאילו בתורת מתנה, ואחר מיתתו נפרעים ממנו.