בבא מציעא דף לא. א

המוצא פרה רועה או רצה במקומות דלהלן, האם צריך להשיב?

בדרך בין הכרמים
רועה אין זה אבידה לאביי: אין זה אבידה
לרבא - משום אבידת גופה: אינה אבידה [1]
משום אבידת קרקע: הרי זה אבידה
רצה לאביי: הרי זה אבידה
לרבא - פניה כלפי העיר: אינה אבידה
פניה כלפי המדבר: הרי זה אבידה
הרי זה אבידה

דין פריקה וטעינה כיצד?

פריקה טעינה
לרבנן [2] בחינם בשכר
לר' שמעון [3] בחינם בחינם

בבא מציעא דף לא: א

באיזה מקרים מחויב האדון להעניק, ומה לומדים מכפל הלשון "הענק תעניק"?

באיזה מקרים יש מצות הענקה מה לומדים מ"הענק תעניק"
לרבנן בין נתברך בית בגללו ובין לא נתברך שאפי' לא נתברך מעניק
לר' אלעזר בן עזריה רק אם נתברך בית בגללו דברה תורה כלשון בני אדם

באיזה מקרים מחויב האדם להלוות לחברו, ומה לומדים מכפל הלשון "העבט תעביטנו"?

באיזה מקרים יש מצות הלואה מה לומדים מ"העבט תעביטנו"
לרבנן בין אין לו ובין יש לו ואינו רוצה להתפרנס [4] שאפי' יש לו מצוה להלוות לו
לר' שמעון יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקים לו דברה תורה כלשון בני אדם
-------------------------------------------------

[1] ומקשה הגמ' דתיפו"ל שצריך להוציאה משם משום אבידת קרקע, ומתרצת הגמ' שמיירי בכרם של כותי, ובאופן שאין חשש שמא יהרוג אותה הכותי, דמיירי שלא הורגים לפני שמתרים. ואם נאמר שמיירי שהתרו בה ולא שמע - הרי זה אבידה מדעת ופטור.

[2] דמזה שהוצרכה התורה לכתוב את שני הפסוקים, ולא כתבה רק פסוק אחד של טעינה ואני הייתי אומר שאם טעינה חייב כ"ש שפריקה חייב, ש"מ שבאה התורה לומר שפריקה היא בחנם וטעינה היא בשכר.

[3] ס"ל לר"ש שאין הוכחה מהפסוקים מה מדבר בפריקה ומה מדבר בטעינה, וכיון שכן צריך לכתוב את שניהם כדי שלא תעמיד רק בפריקה ותאמר שאין מצות טעינה.

[4] פי', שאינו רוצה להתפרנס משל עצמו אפי' שיש לו, אלא מסגף את עצמו ברעב, ולכן מלוים לו כאילו בתורת מתנה, ואחר מיתתו נפרעים ממנו.

-------------------------------------------------