[1] דהיינו שיש לגזלן קרקע אחרת שהיא שלו, שאז לא מיחזי כרבית, דרק מתי שגובה מעות מיחזי כרבית במה שנתן לו הלוקח מתחילה בדמי השדה מנה ושוב גובה ממנו מנה ורבע, אבל היכא שגובה קרקע ולא גובה מעות לא נראה כרבית במה שמגבה ממנו קרקע ששוה מנה ורבע, די"ל דאוזולי הוא דאוזיל גביה הקרקע. והקשה אביי, וכי מותר ללוות סאה בסאה במקום שיש לו קרקע, והיינו כמו שאסור ללוות סאה בסאה - כי שמא שכשיחזיר לו את הסאה האחרת יתייקרו החטים ונמצא שמחזיר לו דבר ששוה יותר - ולא אמרינן אוזולי אוזיל גביה, וכן כאן גבי הקרקע, אין להתיר. ודחה רב יוסף "התם הלואה הכא זביני" - מה שחיישינן כל כך בסאה בסאה משום שמתחילה היא הלואה, ושייך בזה רבית טפי ממכר. משא"כ כאן שמתחילה זה מכירה, ופחות שייך בזה רבית.

[2] פי', שמתחילה בשעת המכר עשו קנין סודר שמתחייב המוכר לקונה שאם יתברר שהשדה גזולה - יוציא ממנו הלוקח גם את השבח, ואין זה חשוב כרבית - כיון שאין כאן "שכר המתנת מעות" - דהא כבר נתחייב קודם ההמתנה. והקשה אביי כעין הנ"ל ותירץ רב יוסף כנ"ל.

[3] אכן דוקא שבח הוא גובה, אבל פירות גמורים חשיבי כמטלטלי ואין בע"ח גובה מהם.

[4] ואף שאין לו כסף לסלק לו, מ"מ טוען ואומר שאם היה לי כסף הייתי מסלק אותך מכל השבח - לכן לפחות עכשיו תתן לי שיעור מהקרקע כנגד השבח שלי.

[5] ומשלם זוזי כנגד השבח וכנ"ל, דבכה"ג שעשה אפותיקי גם האי מ"ד מודה שלא יכול הלוקח לסלק את הבע"ח במעות.

[6] והטעם - דהקרקע לא נקנה לו, דהרי לא ניתנו המעות לשם קנין הקרקע (אלא או לפקדון או למתנה), ואפי' לרב דאמר לעיל (דף יד:) דשבח יש לו, היינו דוקא מתי שהמעות נתנו לקנין הקרקע - דלא ידע שהקרקע אינה שלו, משא"כ כאן.