בבא קמא דף קטז. א

חבית של יין של תרומה שנטמאת מה הדין?

בבית בשדה
לבית שמאי תשפך הכל
לבית הלל תעשה זילוף
לרבי
ישמעאל [1]
ללישנא קמא תעשה זילוף תשפך הכל
לאיכא דאמרי בישן: תעשה זילוף, בחדש: תשפך הכל

בבא קמא דף קטז: א

שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד גייס ובזז את ממונם, ועמד אחד והציל, למי הציל?

במציל סתם באמר שמציל לעצמו
לסתמא דגמ' יכולים הבעלים להציל: הציל לאמצע
אין הבעלים יכולים להציל: הציל לעצמו
לרמי בר חמא: בשותפין [2] הציל לאמצע הציל לעצמו [3]
לרבא: בפועלים יכולים הבעלים להציל הציל לאמצע הציל לאמצע
אין הבעלים יכולים להציל הציל לאמצע הציל לעצמו [4]
לרב אשי: ויכולים הבעלים להציל בדוחק הציל לאמצע הציל לעצמו [5]
-------------------------------------------------

[1] תחילה אמר ר' ישמעאל - שהוא יכריע בין השיטות, דכיון שאומר סברא אמצעית ממצעת בין דעת ב"ש לדעת ב"ה. ודחו את דבריו, ש"אין הכרעת שלישית מכרעת" - שדוקא היכא שהתנאים הקודמים הזכירו בדבריהם את הסברות שהוא מזכיר וחלקו בהם - שייך להכריע, אבל כאן שלא הזכירו ב"ש לא בית ולא שדה, נמצא שר' ישמעאל אינו מכריע אלא תנא שלישי שחולק.

[2] בכה"ג שהם שותפים אין חילוק בין יכולים הבעלים להציל ללא יכולים, דגם בלא יכולים אין הבעלים מתייאשים, כיון שאם השותף שלהם עוסק בהצלה - הם לא מתייאשים.

[3] ובכגון דא - שהממון בסכנה - שותף חולק שלא לדעת חברו, ולכן אם אמר שמציל לעצמו - הרי שחלק.

[4] פי', המציל היה פועל של השיירא, וכיון שיכול פועל לחזור בו אפי' באמצע היום אז זה נחשב שחזר בו.

[5] דכיון ששמעו כך הבעלים ולשתקו ולא רצו למסור נפשם להציל, לכן קונה היכא שפירש שמציל לעצמו. אולם אם יכולים הבעלים להציל להדיא, אפי' שמעו ושתקו לא קני, דמסתמא לא התייאשו.

-------------------------------------------------