[1] ס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור.

[2] כלומר, אף שמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, היינו כשלא ראה שעדים ממשמשים ובאים, אולם אם ראה שבאים עדים ומחמת פחד רץ והודה, בזה ס"ל לראב"ש שלא אמרינן מודה בקנס פטור.

[3] העדים משלמים לגנב - כיון שזממו להפסידו, והוא צריך לשלם לבעלים את הכפל הזה, דלא חשיב הודאה, משום שהוא הודה מחמת ביעתותא דעדים.

[4] והיתה הודאתו שלא מחמתם, כי העדים הראשונים שבאו והעידו - העידו

[5] דכיון שבאו עדים קודם - אמרינן שמחמתם הודה, ואף שלא העידו עליו אלא על הגניבה בכל אופן אמרינן שכל הודאתו היא מחמתם.

[6] ס"ל לרב אחא שלא נחלקו בזה, אלא לכו"ע אמרינן שפטור משום שהודה על הטביחה קודם שבאו עדים. ולכן מעמיד רב אחא את מחלוקתם בהנ"ל אבל שהוסיף הגנב ואמר לעדים הראשונים שלא בפניכם גנבתי אלא גנבתי וטבחתי בפני פלוני ופלוני, והביא עדים שהזימו את העדים הראשונים, ואז באו הפלוני ופלוני שאמר הגנב והעידו בו שגנב וטבח. ובזה נחלקו דרבנן סברי דהיות שהוי עדות השניים עדות שאי אתה יכול להזימה - דהרי כיון שהודה הגנב שגנב וטבח בפניהם, אפי' אם יבואו עדים אחרים ויזימו אותם, א"א לקיים בהם כאשר זמם ולחייבם דהרי הגנב הודה שעשה בפניהם ושאין הם חייבים לו. וסומכוס סובר שעדות שאי אתה יכול להזימה כן הוי עדות. ומקשה הגמ' על זה, הא קיי"ל שעדות שאי אתה יכול להזימה לא הוי עדות, ואיך יכול להיות שסומכוס חולק בזה. ומתרצת, דמה שהלכה שעדות שאי אתה יכול להזימה אינה עדות, הוא היכא דלא ידעי העדים באיזה יום ובאיזה שעה נעשה המעשה שהם מעידים עליו - שאז אי אפשר להזימם כיון שאין שעה מסוימת שעליה אפשר לומר להם עמנו הייתם. משא"כ כאן מה שאי אפשר להזימם הוא משום שהגנב מסייעם ומודה בזה - ובזה אדרבה יש לנו לומר שעדים נאמנים הם, והוי עדות.